משימה בלתי אפשרית? מודל ה-Hexagon Helix כמסביר חדשנות בערים / שרון אפריל

ניידת זאזא

צילום: Daniel Elior

 

אנו חיים בערים. כיום מעל ל-50% מאוכלוסיית כדור הארץ מתגוררת בערים ומספר זה צפוי להגיע ל-66% בשנת 2050 (UN, 2016, 2018). כמה מהאתגרים הגדולים ביותר עימן מתמודדות האנושות היום כמו עוני, אי שיוויון, אלימות, הגירה, נגישות לדיור, סוגיות איכות הסביבה, מחוסרי קורת גג ועוד, מונחות לפיתחן של ערים. בנוסף, תחומי אחריות רבים עוברים לרמה העירונית מהרמה הממשלתית.      

ב"לב" המרכזים האורבניים השונים, נמצא ארגון כמעט זהה – העירייה. כארגון במגזר הציבורי, הוא מאופיין בבירוקטריה רבה ובהיררכיות, ומשמש כמונופול על שטח גיאוגרפי מוגדר. קשה לחדש, תהליך קבלת ההחלטות איטי וממושך, וישנו חשש מלקיחת סיכונים וכשלונות אפשריים עם כספי ציבור. בנוסף, הממשלה מתמקדת לרוב בקביעת מדיניות, תקצוב ורגולציה וחסרה את הכישורים הנדרשים לחדשנות ופיתוח. עיריות נמצאות במילכוד. מצד אחד יש להם אתגרים גדולים שעליהם לפתור ואחריות מיידית לאיכות החיים של התושבים. מצד שני, אלו הם ארגונים שקשה להם לחדש ולשנות בגלל המבנה שלהם והיכולות שלהם.

איך בכל זאת ערים מחדשות ומתחדשות? בשנים האחרונות יש עיסוק הולך וגובר בחדשנות במגזר הציבורי ובערים (Borins, 2008; Osborne & Brown, 2011) במיוחד סביב תיאוריות של חדשנות פתוחה (Nambisan, 2008)  וחדשנות שיתופית (Hartely et al, 2013).   

המחקר שלי מציע מודל חדש לחדשנות ברמה העירונית המבוסס על מודל ה- Triple Helix (Etzkowitz & Leydesdorff, 1995). המודל בחן את היווצרותה של סביבה חדשנית באיזור בוסטון שנרקמה סביב שיתופי פעולה בין הממשלה, האקדמיה והתעשייה. המודל גורס כי כאשר כל אחד מהגופים האלו פגש בסביבותו הפיזית את שני הגופים הנוספים, פרחה החדשנות ונוצרו מודלים עסקיים חדשים. כתוצאה מכך, האיזור כולו שגשג מבחינה כלכלית.

 

אני מציעה לתרגם את המודל האיזורי החדש לרמה העירונית ולהוסיף שחקנים שהיו חסרים במודל המקורי, כגון תושבים ועמותות. בנוסף, אני מפרידה בין הממשל המרכזי לממשל המקומי בשל חלוקת תפקידים שונה ואינטרסים שונים ביניהם. בעיר ישנם מספר גדול יותר שחקנים המשפיעים על תהליכים וגם חלוקת התפקידים משתנה כאשר יש השפעה רבה לעירייה על הסביבה המיידית.

אני מכנה את המודל החדש - Hexagon Helix - שמתאר שישה גורמים התורמים לחדשנות ברמה העירונית. ה-Helix  כולל את האקדמיה, המגזר פרטי, התושבים, עמותות, ממשל מרכזי ועירייה. שאלת המחקר שלי  היא האם רמות גבוהות של שיתופי פעולה בין הגורמים השונים בעיר מגבירה את רמת החדשנות העירונית. דוגמה לכך ניתן לראות בתחום התחבורה. בשנים האחרונות שיתופי פעולה בין התעשייה והמגזר הפרטי לעיריות מניבים פתרונות חדשים של אפשרויות תשלום דיגיטליות, מסלולי נסיעה של תחבורה ציבורית, אפשרויות חניה "חכמה" ועוד, המשפרים את חיי התושבים של הערים.

 

בתמונה למעלה, אירוע שנערך שנה שעברה בירושלים שנקרא "זאזא-אומנות נודדת בשכונות". האירוע מדגים את שיתופי הפעולה האפשריים בעיר, במקרה הזה, בין עיריית ירושלים, מוזאון המדע, אמנים מקומיים והמשרד לשיוויון חברתי. אומנם, בירושלים שוכנים מוסדות תרבות מובילים כגון מוזאון ישראל, מוזאון המדע, תיאטרון ירושלים ועוד. ובכל זאת, בשיחות עם תושבים, רבים דיברו על הקושי להגיע אליהם. לדוגמה למשפחה המתגוררת בשכונת פסגת זאב (שכונה צפונית הרחוקה ממרכז העיר) אין יכולת להגיע ולהשתתף בפעילויות השונות של מוזאון המדע.

במהלך סיעורי מוחות רבים עם גורמים שונים עלה המשפט ש"אם מוחמד לא יבוא אל ההר- ההר יבוא אל מוחמד". בעקבותיו, פותח בעיר קונספט של ניידות תוכן על גלגלים. הרעיון הוא לחבר בין תוכן תרבותי, תושבים ומרחב ציבורי. בפועל, הניידת מבקרת בשכונות השונות בעיר, ובכל מקום במרחב הציבורי בו היא עוצרת, מתקיימים אירועים שכונתיים בשיתוף הקהילה המקומית. 

בשלוש השנים האחרונות הפסטיבל הנייד הגיע אל 18 שכונות שונות בעיר. בכל ביקור, הניידת הביאה תוכן ייחודי לפעילות בשכונה והפגישה את התושבים עם תכנים תרבותיים שעד כה לא היו נגישים להם, כמו פעילות תרבות שונות ופעילויות מדעיות של מוזאון המדע. מעל 8000 איש השתתפו בפסטיבל, בכל אחת משנות פעילותו.

מדוע נכון להתייחס אל המודל כ"חדשני"? בראש ובראשונה, ניידות זאזא הצליחו לשפר את איכות החיים של תושבי השכונות ולהנגיש עבורם פעילות תרבותית קיימת שלא הייתה זמינה עד כה. מבחינה ארגונית, הפרויקט התאפשר בזכות שיתוף פעולה בין גורמים שונים רבים בעיר: בתוך העירייה, המחלקה לאומנות פלסטית, בתוך אגף תרבות וכלל, מינהל תרבות ופנאי שעובד עם המינהלים הקהילתיים, ביניהם, 18 מינהלים קהילתיים בעיר, מוזאון המדע ואמנים רבים בתוך העיר. שותף מרכזי נוסף הוא המשרד לשיוויון חברתי, שתרם כסף למיזם. וכך למעשה התקיים שיתוף פעולה של חמישה מתוך השישה הגורמים שפועלים במרחב האורבני- עירייה, שלטון מרכזי, תושבים ועמותות.

כאשר יוכח הערך המוסף הייחודי של שיתופי פעולה במרחב העירוני, הדבר יוכל להשפיע על מדיניות עירונית וממשלתית וקובעי המדיניות יתעדפו פרויקטים כאלו על פני פרויקטים אחרים המתקיימים בעיר. בנוסף, יפותחו כלים ותשתיות שיסייעו ליצירת שיתופי פעולה בין השחקנים השונים במרחב העירוני.

 

שרון אפריל, המחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה, האוניברסיטה העברית

 

 

 

Borins, S.F. (2008). Innovations in government. Research, Recognition and Replication, Brooking Institution Press.

Etzkowitz, H., & Leydesdorff, L. (1995). The dynamics of innovation: From national systems and “mode 2” to a triple Helix of university–industry–government relations. Research Policy, 29(2), 109–123.

Hartley, J., Sorensen & J., Torfing, J., (2013). Collaborative innovation: a viable alternative to market competition and organizational entrepreneurship. Public Admin. Rev. 73: 821–830.

Osborne, S.P., & Brown, L., (2011). Innovation, public policy and public services delivery in the UK: the word that would be king? Public Administration, 89:1335–1350.

Nambisan, S. (2008). Transforming government through collaborative innovation. IBM Center for the Business of Government

United Nations, Department of Economic and Social Affairs, Population Division (2018).

World Urbanization Prospects: The 2018 Revision, Key Facts.