התמונה צולמה בניקוסיה בחודש מאי 2018, בסמוך למעבר הגבול בין הצד הדרומי (יווני) לצפוני (טורקי). בתמונה רואים מיצג תמונות, מעין תערוכה ניידת, שנתלו במסגרת הפגנה לאיחוד שני חלקי האי, בארגון תנועת Unite Cyprus Now. ניקוסיה היא עיר מחולקת עם עבר של קונפליקט ומציאות של הפרדה. גם אם ניקוסיה היא בין הערים היחידות בעולם שעדיין מחולקות באופן פיזי ומוגדר, קונפליקטים על רקע לאומי, אתני ומעמדי קיימים בערים רבות בעולם. המחקר שלי, שמתמקד בין היתר ביפו, בוושינגטון ובירושלים, בוחן סוגיות תכנוניות ושאלות של צדק חברתי וסביבתי לאור הקונפליקט והשונות הגדולה בין אוכלוסיות. הפריזמה של תכנון עירוני מאפשרת לי לבחון את (חוסר) הצדק בגישה למשאבים, את יכולתן של אוכלוסיות להשתתף בהחלטות על עיצוב המרחב שלהן, ואת המידה בה משטרים עירוניים מכילים (או לא) שונות ומגוון.

ד"ר נופר אבני, המחלקה לגאוגרפיה, האוניברסיטה העברית בירושלים

 

לקריאה נוספת:

לבוש והתניידות במרחב - מאמר המבוסס על עבודת הדוקטורט של מלכה גרינברג רענן ועבודת המשך משותפת עם נופר אבני, שכללה ראיונות עומק עם כשמונים נשים בין השנים 2013-2018. ממצאי המחקר חושפים כיצד לבושן של הנשים מושפע, ומשפיע על, האופן בו הן מתניידות במרחב העירוני וחוות שייכות: לאילו שכונות הן יילכו או יימנעו מללכת בלבוש מסוים, כיצד הלבוש שלהן משפיע על תחושת הבטחון שלהן במרחב, ומהן הדרכים בהן גבולות עירוניים מתעצבים ומתערערים באמצעות לבוש. הטענה המרכזית במאמר היא שפרקטיקות של לבוש עשויות להדיר נשים ממרחבים עירוניים מסוימים, אך בו בזמן עשויות לאפשר להן תנועה באזורים אחרים כתלות בנסיבות ובשייכות החברתית-לאומית שלהן. לכן לבוש הוא סוגייה פוליטית שמושפעת מערכים תרבותיים ודתיים, אך גם מהמציאות הגיאופוליטית העירונית-לאומית: במקרה של ירושלים, עיר מקוטבת עם רמת היבדלות גבוהה ואינספור גבולות בין קבוצות אוכלוסייה שונות. הנרטיבים של הנשים חושפים כיצד נשים ממוצא אתני ומעמדי שונה חוות את המרחב העירוני בדרכים שונות, אך גם מצביעים על נקודות דמיון רבות הנובעות מהיותן נשים במרחב גברי בעיקרו.
המקרה של ירושלים מעיד כי על אף שגם נשים פלסטיניות וגם נשים ישראליות נתונות לפיקוח חברתי ומשטור מתמיד, הן לא שחקניות פסיביות אלא בוחרות באופן יומיומי לאילו קודים לציית ולאילו לא. הן רואות בלבוש אמצעי בעזרתו הן יכולות לממש את ערכיהן, לערער על גבולות חיצוניים ופנימיים, ולתבוע את זכותן לעיר. לפיכך, בחינה של לבוש באמצעות משקפיים גיאופוליטיים תורמת להבנה עשירה יותר של מוביליות וסגרגציה בערים מקוטבות כמו ירושלים, וכן בערים אחרות.

לקריאת מאמרן של מלכה גרינברג רענן ונופר אבני:  (Ad)dressing belonging in a contested space: Embodied spatial practices of Palestinian and Israeli women in Jerusalem

 

 התחדשות קו המים - לחיפה וליפו יש משהו משותף עם ברצלונה, טורונטו, סן-פרנסיסקו וקייפטאון: בכל   הערים הללו, התהליך של הפיכת קו המים (urban waterfront) מאיזור תעשייתי, מוזנח ובלתי נגיש   למרחב עירוני שוקק, מלווה בקונפליקטים מסוגים שונים. במאמר זה, שפורסם לאחרונה בכתב העת   Journal of Planning Literature, אבני וטשנר סוקרות את התופעה הגלובלית של התחדשות קו המים.   על בסיס הספרות המדעית הן ממפות ומנתחות ארבעה קונפליקטים תכנוניים בולטים סביב: 1) הבעלות על הקרקע של אזור קו המים 2) מורשת, תרבות וזהות, 3) צדק חברתי וסביבתי ו4) סביבה, קיימות ואקולוגיה. אבני וטשנר טוענות שבעוד שחלק גדול מהספרות התמקד בהיבטים מסוימים של התופעה, ועל אף מספר דוגמאות מעשיות יוצאות דופן, מרבית הסוגיות נותרות ללא פתרון. מסקירת הספרות עולה גם כי השילוב בין תפיסות חדשות של צדק וחלוקת המרחב, והאתגרים שיציבו שינויי האקלים בעתיד, פותח פתח למחקרים רבים נוספים בתחום.
לקריאת מאמרן של ד"ר נופר אבני וד"ר נעמה טשנר: Urban Waterfronts: Contemporary Streams of Planning Conflicts

 

 סטודנטיפיקציה - מאמרן של נופר אבני ונורית אלפסי בכתב העת City & Community עוסק בתופעת   הסטודנטיפיקציה (studentification) בקמפוס אוניברסיטת בן-גוריון בנגב והשלכותיה על היחסים בין   הסטודנטים והתושבים הוותיקים לבין המרחב העירוני של באר שבע. המונח סטודנטיפיקציה מתאר תהליך   בו נוכחות הסטודנטים באזור מסוים הופכת למשמעותית, ומשפיעה על שוק הדיור, העסקים, השירותים   ותרבות הפנאי בשכונה/עיר. המחקר נערך במסגרת קורס במחלקה לגיאוגרפיה באב"ג וכלל ראיונות עם סטודנטים ותושבים וותיקים, וכן מקורות משלימים כגון סקרים של אגודת הסטודנטים ומקורות מדיה.

ממצאי המחקר מעלים כי על אף יוזמות חברתיות נקודתיות של האוניברסיטה, הסטודנטים בבאר שבע חיים בבועה סטודנטיאלית המנותקת מחיי העיר. לחיים בבועה יש היבטים חיוביים, אבל הם גם משפיעים לרעה על האופן בו באר שבע נתפסת בעיני הסטודנטים ויוצרים 'מעגל מרושע' בו הסטודנטים נמשכים לחיי הקמפוס התוססים אך רואים בבאר שבע מקום מגורים זמני ולא מושך. אף שהסטודנטים עצמם מתחלפים, הבועה הסטודנטיאלית נשארת קבועה במרחב ויש לכך השלכות בעייתיות על סביבת המגורים והתושבים הוותיקים. בעוד שתופעת הסטודנטיפיקציה היא גלובלית, המאמר מציע שההקשר האזורי והלאומי של באר שבע כעיר פריפריה מוסיף לה היבטים ייחודיים ומעצב את תופעת הסטודנטיפיקציה 'מלמעלה למטה'. על מנת לשנות דפוסים אלה, יש להשקיע מאמצים בתושבים הקבועים ולאחד את הנתק בין הקמפוס לסביבתו העירונית.

לקריאת מאמרן של נופר אבני ונורית אלפסי: UniverCity: The Vicious Cycle of Studentification in a Peripheral City