מיקרו פוליטיקה של מרחבי אינטראקציה בירושלים 

במהלך העשור האחרון, שינויים במבנה העירוני של ירושלים, ובעיקר הקמת גדר ההפרדה והרכבת הקלה, יצרו אינטראקציה וחיכוך גדולים יותר בין הקבוצות האתנו-לאומיות המאכלסות את העיר. ישראלים ופלסטינים, יהודים חרדים ושאינם חרדים, נוסעים יחד ברכבת הקלה, מבלים באותם הקניונים, ופוגשים זה את זה במרחבים הציבוריים של העיר. תהליך זה, של ערעור על ההפרדה המרחבית באזור מערב ירושלים, מעלה שאלות חדשות באשר לאופי הסגרגציה בערים שסועות.

בעבודת הדוקטורט התמקדתי בפרקטיקות היומיומיות של נשים פלסטיניות וישראליות במרחבי העיר בירושלים. כדי לבחון את הקשר בין התנועה היומיומית לבין תפיסת המרחב התמקדתי בתחושות של פחד, שייכות וביטחון בעיר. במחקר הנוכחי אני מתמקדת בקמפוס הר הצופים על מנת לבחון את המשמעויות הגיאופוליטיות של נוכחות משותפת של ישראלים ופלסטינים במרחב האקדמי של הקמפוס.

ד"ר מלכה גרינברג רענן, המרכז לחקר הרב תרבותיות והמגוון, האוניברסיטה העברית

לקריאת ממצאי הדוקטורט החשובים בראיון ל"כל העיר": הקשר בין חופש מגדרי, פחד וזהות לאומית בירושלים

לקריאה נוספת:

 

* לבוש והתניידות במרחב - מאמר המבוסס על עבודת הדוקטורט של גרינברג רענן ועבודת המשך משותפת עם נופר אבני, שכללה ראיונות עומק עם כשמונים נשים בין השנים 2013-2018. ממצאי המחקר חושפים כיצד לבושן של הנשים מושפע, ומשפיע על, האופן בו הן מתניידות במרחב העירוני וחוות שייכות: לאילו שכונות הן יילכו או יימנעו מללכת בלבוש מסוים, כיצד הלבוש שלהן משפיע על תחושת הבטחון שלהן במרחב, ומהן הדרכים בהן גבולות עירוניים מתעצבים ומתערערים באמצעות לבוש. הטענה המרכזית במאמר היא שפרקטיקות של לבוש עשויות להדיר נשים ממרחבים עירוניים מסוימים, אך בו בזמן עשויות לאפשר להן תנועה באזורים אחרים כתלות בנסיבות ובשייכות החברתית-לאומית שלהן. לכן לבוש הוא סוגייה פוליטית שמושפעת מערכים תרבותיים ודתיים, אך גם מהמציאות הגיאופוליטית העירונית-לאומית: במקרה של ירושלים, עיר מקוטבת עם רמת היבדלות גבוהה ואינספור גבולות בין קבוצות אוכלוסייה שונות. הנרטיבים של הנשים חושפים כיצד נשים ממוצא אתני ומעמדי שונה חוות את המרחב העירוני בדרכים שונות, אך גם מצביעים על נקודות דמיון רבות הנובעות מהיותן נשים במרחב גברי בעיקרו.
המקרה של ירושלים מעיד כי על אף שגם נשים פלסטיניות וגם נשים ישראליות נתונות לפיקוח חברתי ומשטור מתמיד, הן לא שחקניות פסיביות אלא בוחרות באופן יומיומי לאילו קודים לציית ולאילו לא. הן רואות בלבוש אמצעי בעזרתו הן יכולות לממש את ערכיהן, לערער על גבולות חיצוניים ופנימיים, ולתבוע את זכותן לעיר. לפיכך, בחינה של לבוש באמצעות משקפיים גיאופוליטיים תורמת להבנה עשירה יותר של מוביליות וסגרגציה בערים מקוטבות כמו ירושלים, וכן בערים אחרות.

לקריאת מאמרן של מלכה גרינברג רענן ונופר אבני:  (Ad)dressing belonging in a contested space: Embodied spatial practices of Palestinian and Israeli women in Jerusalem