האקינג, הטרלה וקריאת תיגר על המערכת העירונית – מהמרחב הפיזי למרחב הדיגיטלי / רות אברהם

רות אברהם

"בית ריק I", מלון הנשיא, ירושלים, 2011. צילום: שי הלוי

התמונה לקוחה מתוך האירוע הראשון של קבוצת "בית ריק", קבוצת אמנים ופעילים חברתיים שפלשה לחללים היסטוריים ריקים ברחבי ירושלים. האירוע התקיים בשנת 2011 במלון הנשיא הממוקם ברחוב אחד העם בירושלים ועומד ריק מזה מעל 20 שנים. הפלישה התבססה על הרצון לייצר אמנות במקום מעניין ושונה מגלריה "רגילה", כמו גם, משיח שהתפתח סביב המחאה החברתית של קיץ 2011 ועסק בתביעה של זכות הציבור לשימוש במרחבים ריקים בבעלות ציבורית ופרטית. הקבוצה הקימה במבנה, באופן לא חוקי, תשתית להיכל תרבות "ארעי" שכללה במת הופעות, בר ותערוכה שהתפרסה בחלקים שונים של המבנה. לאחר תהליך הקמה שארך מספר חודשים, האירוע נפתח לערב אחד בלבד בו נכנסו למבנה מאות אחדות של מבקרים. האירוע נסגר על ידי משטרת ישראל כעבור מספר שעות.

הלימודים לתואר מוסמך בגיאוגרפית עם התמחות בתכנון עירוני עימתו אותי עם העניין שלי בפעילות המתרחשת באזורים אפורים של החוק ונותנת ביטוי לתרבות אזרחית ואמנותית שונה מהמקובל. עניין זה בא לידי ביטוי בעבודת הגמר שלי לתואר המוסמך שעסקה ב"פלישה עירונית והסדרתה – פעילות יצירתית עצמאית בחללים ריקים בערים הגדולות בישראל". העבודה התמקדה בפעולות בלתי חוקיות הקוראות תיגר על המערכת הממסדית באמצעות פעילות במרחבים ריקים. פעילות זו התגלתה כמשפיעה באופן חיובי על המרחב הפיזי ובעלת פוטנציאל להפיכת מפגעים עירוניים לנקודות של פעילות ציבורית. העבודה הציגה מודל במסגרתו הממסד העירוני יכול לאפשר פעילות עצמאית לטווח קצר וארוך במבנים ריקים (בעיקר בבעלות ציבורית). לצד כך, העבודה אפיינה את הפעולות השונות שהתקיימו בישראל באופן מחתרתי ואת מיסודן של חלק מפעולות אלו, כמו גם, את ההזדמנויות והאתגרים הכרוכים במדיניות מסוג זה.

כמתכננת ערים וכחוקרת, אני מתעניינת בגורמים וכלים עצמאיים ומחתרתיים, המתניעים שינויים במרחב הפיזי, התודעתי ובמדיניות עירונית. העניין שלי נע בין האופן שבו פעילות עצמאית במרחבים ציבוריים וריקים משפיעה על מדיניות עירונית לבין האופן בו פעולות מחתרתיות אחרות קוראות תיגר על אותה מדיניות ומאתגרות את מבני הכוח הקובעים אותה.

לאחרונה, ומתוך עבודתי כמתכננת ערים אני מתעניינת בחיבור שבין טכנולוגיה לבין עירוניות ותכנון עירוני בעולמות ידע ופרקטיקות הקשורות לתחומים "רכים" של תכנון דוגמת: תוכן, יזמות (עצמאית ועסקית) וחברה. לעומת זאת, העיסוק המעשי והתיאורטי הקיים בתחום הערים החכמות נותן יותר ביטוי דווקא להתפתחויות בתחומים "קשים" של תכנון, דוגמת: תחבורה, ממשל ותשתיות. פיתוחים אלו ואחרים נשענים על טכנולוגיות של חישה (IOT), מידע (IT, Big Data), תקשורת (ICT) וכו'. לדעתי, יזמות טכנולוגית מאפשרת לגורמים עצמאיים (מסחריים ומחתרתיים) לייצר מענה לבעיות עירוניות פיזיות וחברתיות, לייצר שיח ציבורי ולקדם צדק חברתי. כך הן עשויות להעמיד במבחן את מערך הכוחות והמדיניות העירונית. בשנים האחרונות אני מחפשת וחוקרת יוזמות טכנולוגיות חכמות הצומחות מלמטה והמשתמשות בפירצות הקיימות במערכת העירונית במטרה לשנות אותה ולבקר אותה. אם נבין טוב יותר יוזמות טכנולוגיות שצמחו מלמטה, את המוטיבציות של מי שיצר אותן ואת האופן בו הן משתלבות בחיים העירונים, נוכל להשליך את התופעה של פלישה העירונית אל תוך המרחב הווירטואלי כמתודה לביקורת והתנעת שינוי וצדק מרחבי.

 

רות אברהם, בוגרת המחלקה לגיאוגרפיה, האוניברסיטה העברית