נגה קידר - כלכלה גלובלית, גורואים עירוניים וחסידים מקומיים

Noga

Illustration: Raffi Anderian @ The Toronto Star

עבודת המיצג של Iain Baxter& שהועלתה ב-2009 ב-Nuit Blanche של טורונטו, הזמינה סלבריטאים מקומיים לשחק מונופול בכסף אמיתי. בתמונה שפורסמה לקראת אותו פסטיבל אומנות ציבורית שמתקיים מדי שנה, מופיעות כמה אושיות: אקטיביסטית טרנסג'נדרית, ראפר, דוגמנית וגם חוקר העירוניות ריצ'ארד פלורידה (מימין). על-פניו, פלורידה נראה כמשתתף המפתיע מבין הארבעה באירוע הספק-בידורי ספק-אומנותי הזה. אבל המיצג הזה, מלפני כמעט עשור, שמתאר את חוקר העירוניות שעבר לגור בעיר שנתיים לפני כן כסלבריטאי, מתמצת משהו מהקשר המתחזק בין ערים לבין מדעי העיר.

ג'יימי פק (Peck) כינה את העלייה של אורבניסטים פופולרים בכותרת - "Guru urbanism", ובמאמר מ-2016 הוא מתאר את התעשייה שמאפשרת לאקדמאיים שמסיגים את גבולות מגדל השן, למכור את שירותי הייעוץ שלהם לערים בסכומי עתק ולחלוש במידה רבה על שוק הרעיונות לפיתוח עירוני. פלורידה עצמו, שחיבר רבי מכר כמו "עלייתו של המעמד היצירתי" (2003) ולאחרונה את "המשבר העירוני החדש" (2017), הוא אחד מהבולטים שבין הגורואים שפק מתאר. ב-15 השנים האחרונות, הוא ייעץ בעבור סכומי עתק לערים כמו קייפטאון, סן דייגו, ברצלונה, שיקגו, מונטריאול, מיאמי, דטרויט, וגם לירושלים. השם פלורידה בעצמו הפך למטבע שכל אורבניסט מתחיל מכיר.  

עבודת הדוקטורט שלי אומדת את ההיקף ואת ההתפתחות של תופעת ה'גורואים' בשני העשורים האחרונים. היא גם בוחנת את האופן בו היא נראית בפועל, באמצעות מחקר השוואתי שעוקב אחרי האינטרקציה בין ריצ'ארד פלורידה לבין שתי ערים, טורונטו וירושלים. בעזרת המחקר, אני מסבירה מדוע הקשר בין מדעי העיר ובין ערים שמנסות למקם את עצמן בתוך הכלכלה הגלובלית התעצב כקשר בין 'גורואים' לחסידים'.

משחק המונופול מהעבודה של Iain Baxter& הוא דימוי שימושי כשמנסים להסביר את היחסים בין ערים לבין מומחים לעירוניות, בין אם מזוויות אינסטרומנטלית ובין אם מזווית ביקורתית:

אם חושבים על מונופול כעל משחק ילדים שמאפשר סוציאליזציה לעולם הבגרות, אפשר לראות בגורו, כמו במשחק המונופול, מעין כלי למידה, או מבוגר אחראי, שעוזר לערים להתכונן ל'עולם של הגדולים'. הגורו שבעבודתו בזירה העירונית מפיץ סט של Best Practices לפיתוח עירוני, מנגיש לכל עיר עימה הוא סוחר את הסטנדרטים הגלובלים  לעירוניות, שיאפשרו לה לפחות להבין באיזו שפה צריך לדבר.  

אם חושבים על המונופול כעל משחק שמספק פנטזיה של התעשרות, אפשר לראות באינטרקציה בין פרנסי העיר לבין הגורואים סוג של מציאות מדומה. המפגש בזירת המדיניות המקומית, מאפשר למקבלי החלטות להרגיש קוסמופוליטים לרגע ולדמיין שהם חלק מאליטה גלובלית. המפגש הזה גם מייצר מרחב בו אפשר לפנטז על האופן בו העיר תעטה אפיל של ברוקלין, ברלין, או לפחות משהו מהוייב שהם שמעו שיש לפורטלנד או לאוסטין.

אם חושבים על הגורו עצמו כעל שחקן מונופול שסוחר בערים, מגיעים למסקנה מקובלת בקרב המחקר העירוני הביקורתי: תחת לחצי השוק הגלובלי, ערים נשבות בקסמי הגורו בעיוורון מסויים, והוא מהתל בהן ביד קלה. עבור הגורו, שהוא נציגה של אליטה גלובלית מסויימת, העיר היא סחורה זולה שמשובצת במסלול הקרייריסטי שלו להתעשרות והשפעה.

ומכיוון אחר, אפשר לתאר באמצעות המושג מונופול את שוק הרעיונות העירוניים עצמו. לגורואים בתור הטייקונים של שוק המומחים, יש דומיננטיות בלתי ניתנת לריסון, שמעצבת את חוקי המשחק וחוסמת את האפשרות לחשוב על העיר באמצעות מודלים אלטרנטיבים.

אבל בין גורואים לבין ערים מתרחשים עוד כל מיני סוגים של משאים ומתנים, שהדימוי של משחק המונופול אינו תופס. המחקר שלי בירושלים ובטורונטו מראה כי לאינטרקציה עם הגורו יש תפקידים נוספים: היא אמצעי עבור ערים לספר לעצמן את עצמן, היא כלי לגיוס תקציבים בקנה מידה לאומי, וגם פלטפורמה באמצעותה ניתן לייצר נרטיב ארגוני מאחד בתוך מערכת סבוכה. בהקשרים מסויימים גם נמאס מגורואים. תחושת המיאוס הזו מאפשרת לגבש מטרה אפקטיבית כלפייה מאבקים מקומיים יכולים לכוון את הזעם על חוליי אי-השוויון בעיר.

מעבר לשאלה האם זה טוב או רע, המחקר שלי ממפה את מכלול התהליכים האלו, בניסיון להראות כיצד נוצרה תופעת ה- Guru Urbanism, ומה היא מאפשרת לכל אחד מהצדדים לעשות.   

 

נגה קידר, המחלקה לסוציולוגיה, אוניברסיטת טורונטו

 

לקריאה נוספת:

בחירות מקומיות מיכאל זיו קנת ונגה קידר כותבים על הבחירות המקומיות בירושלים בסדרת כתבות על מערכות בחירות   עירוניות שמפרסם ה-Urban Affairs Review: 

Jerusalem: The City Not Allowed To Be a City

 

umbrellas כתבה שפורסמה ב"אורבנולוגיה" בה נגה כותבת על מודלים עירוניים שמשייטים ברחבי העולם, וביניהם מודל העיר   היצירתית שעשה את דרכו אל ירושלים. ברשימה היא מתארת כיצד המודל תורגם לירושלמית בניסיון למסגר מחדש את   הקונפליקט החרדי-חילוני, היהודי-פלסטיני ואת הפנייה לאכולוסייה הצעירה והיצרנית בעיר.

 אל המאמר המלא באנגלית לחצו כאן.