Photo by ©Yescela Vorazan

פילוסוף רוברט נוזיק הציע ניסוי מחשבה:

“Suppose there was an experience machine that would give you any experience you desired. Super-duper neuropsychologists could stimulate your brain so that you would think and feel you were writing a great novel, or making a friend, or reading an interesting book. All the time you would be floating in a tank, with electrodes attached to your brain. Should you plug into this machine for life, preprogramming your life experiences? [...] Of course, while in the tank you won't know that you're there; you'll think that it's all actually happening [...] Would you plug in?”

התגובה האינטואיטיבית היא לסרב. מדוע? היות וחיים בתוך מכונת חוויות אינם חיים טובים, משום שהם נעדרים מספר דברים שמהותיים להיותנו יצורי אנוש. חיים כאלה מרדדים את הקיום האנושי למימד אחד בלבד: מימד החוויה, ויותר מכך – חוויה של סיפוק העדפות. אבל חוויה של סיפוק העדפות הוא קיום "רזה" שנעדר שני מימדים מהותיים: 1) פיתוח ומימוש היכולות האנושיות שלנו: לאהוב, להסתקרן, לדעת, לגלות, לפעול, ליצור חברויות ועוד. 2) פיתוח ומימוש היכולות האנושיות האלו לאור עיסוק עם דברים בעלי ערך בפני עצמם, ובאופן בלתי תלוי בהעדפות.

היות והעדפות אינן חזות הכל, הרי שהסביבה המטריאלית והתרבותית שבה אנו חיים צריכה לספק לנו - באופן צודק - הזדמנויות עשירות ומגוונות לפתח את היכולות האנושיות שלנו: שלכל אחת תהיה הנגישות לסביבה עשירה ומגוונת שתאפשר פיתוח ומימוש היכולות. העיר היא אחד המקומות האידיאלים להתחיל לחשוב על סביבות מסוג זה ועל צדק בחלוקת הנגישות להזדמנויות לשגשוג אמיתי.

 

ד"ר אביגיל פרדמן, המחלקה למדע המדינה, האוניברסיטה העברית

 

לקריאה נוספת:

 האם פודקאסט יכול להיות מחקר אקדמי?
 פה ושם באקדמיה יש מרצות ומרצים שמקליטים פודקאסטים כחלק ממערך השיעור שלהן, ויש אפילו מרצות   שמשתפות את הסטודנטים בהקלטות הפרקים. אבל האם פודקאסט יכול להחשב כמחקר אקדמי?  
 למאמרה של אביגיל בנושא: האם פודקאסט יכול להיות מחקר אקדמי?

 

לאתר האינטרנט של אביגיל פרדמן לחץ/י כאן