בשנת 2014/5 פעלה קבוצת לימוד משותפת לתלמידי מחקר בפקולטה למדעי החברה. הקבוצה עסקה בהיבטים פילוסופיים, תיאורטיים ומעשיים של יצירת מקום (placemaking) במרחב העירוני.

מטרותיה העיקריות:

מחקר זה (עדיין לא פורסם) נועד לסייע לעיריית ת"א בגיבוש אסטרטגית תכנון בנושא מגדלים מרובי דירות מגורים, המיועדים למעמד הביניים, ובמיוחד לצעירים. זהו חלק מתוך פרוייקט רחב יותר שעוסק בלימוד מהניסיון הבינלאומי, עם דגש על ההיבטים החברתיים של התכנון. הדו"ח מציג מקרי בוחן משלוש ערים – ונקובר וטורונטו בקנדה, וסינגפור. הוא נשען של סקר ספרות קיימת, ראיונות עם בעלי מקצוע במדינות השונות שנבחרו כבעלות פוטנציאל ללימוד עבור ת"א-יפו. 

מסמך זה (2012) מתאר מתווה פעולה שנולד מתוך הכרה שבמערכת התכנון המרחבי נעדר כמעט לגמרי הקול החברתי. אמילי סילברמן וארזה צ'רצ'מן מציעות סיבות להיווצרות מצב זה והצעות לתיקונו. ההצעות המעשיות לשילוב היבטים חברתיים בתכנון כוללות את חיזוק תפקידו של משרד הרווחה בתהליך התכנון, שיכלול תפקידי היועץ החברתי והמתכנן החברתי בתהליך, שילוב ארגונים קיימים הפועלים בחברה האזרחית, הגברת מעורבות הציבור בתכנון ופיתוח כלים להערכת ההשפעות החברתיות של התכנון המרחבי.