האם התחדשות עירונית בשיטת "פינוי בינוי" גורמת לדחיקת אוכלוסיות וותיקות ולמתחים בין אוכלוסיות וותיקות וחדשות? אלו שאלות שמעסיקות גורמים חברתיים בתחום התכנון בארץ ובעולם. על השאלה הזו מנסה לענות מאמר של ינון גבע וגלעד רוזן, שפורסם בכתב העת "תכנון", שהשניים גם ערכו. הממצאים מעידים שדחיקה אינה משמעותית כפי שאולי היינו מצפים. עם זאת, ישנה שונות רבה בין מתחמים בערים שונות ובגדלים שונים, שנובעת,לפי המחברים, דווקא ממאפייני האזור שבו נבנה הפרוייקט. איכות החיים ויחסי השכנות הם פחות טובים במקומות שמעודדים פעילות נדל"נית על פני איכות חיים – למשל, שכונות וותיקות באזורים עם שוק נדל"ן פעיל ורווחי. בעלי הדירות הוותיקים אולי הרוויחו בהם תשואה נאה מהפרוייקט, אך התוצאה הסופית איננה סביבת מגורים אטרקטיבית בהכרח. המחברים קוראים לחזור לחשוב על התחדשות עירונית בקנה מידה אזורי ושכונתי, שכן חשיבה "מתחמית" או "פרוייקטלית" אמנם מייצרת רווחים, אך בטווח הארוך עלולה לפגוע בקהילה ובעיר.
לקריאת גיליון "תכנון", ובו המאמר, כחלק ממדור מיוחד על מדיניות הדיור בישראל: תוצאות חברתיות-מרחביות של מיזמי "פינוי-בינוי" במטרופולין תל אביב: מחקר השוואתי
* לכתבה על פינוי-בינוי בה ינון מתראיין בדה-מרקר לחצו כאן.
* לטור שכתב ינון המציע לנו לחשוב מחדש על מה שקורה "כאשר המחאה יורדת לכביש": כיצד חשף מקום כצומת עזריאלי את פערי המעמדות בצורתם הקיצונית ביותר.