דו"ח ספיבק-יונה, על שם מרכזיו הפרופסורים יוסי יונה ואביה ספיבק, נכתב בימי המחאה החברתית של שנת 2011. הדו"ח נועד להציב באופן מקצועי וסדור את עיקרי הדרישות של המוחים, את תפיסת העולם הערכית העומדת ביסוד המחאה, ואת המתווה המעשי המוצע לקידום שינוי חברתי.

מחקר זה (עדיין לא פורסם) נועד לסייע לעיריית ת"א בגיבוש אסטרטגית תכנון בנושא מגדלים מרובי דירות מגורים, המיועדים למעמד הביניים, ובמיוחד לצעירים. זהו חלק מתוך פרוייקט רחב יותר שעוסק בלימוד מהניסיון הבינלאומי, עם דגש על ההיבטים החברתיים של התכנון. הדו"ח מציג מקרי בוחן משלוש ערים – ונקובר וטורונטו בקנדה, וסינגפור. הוא נשען של סקר ספרות קיימת, ראיונות עם בעלי מקצוע במדינות השונות שנבחרו כבעלות פוטנציאל ללימוד עבור ת"א-יפו. 

מקבלי החלטות במגזר הציבורי, אנשי עסקים פרטיים ואנשי מקצוע מהמגזר האזרחי, דנו במשך חודשים באופן מקצועי מעמיק בנושא דיור בר-השגה. חברי הקליניקה האורבנית השתתפו במפגשי הקבוצה וסיפקו ליווי אקדמי לפעילות. בעקבות הצלחת המפגשים הוזמנה הקבוצה לגבש עקרונות חקיקה לדיור בר-השגה עבור משרד הבינוי והשיכון. טל אלסטר מצוות הקליניקה מספר על הדיונים מנקודת מבטו.

מסמך זה (2012) מתאר מתווה פעולה שנולד מתוך הכרה שבמערכת התכנון המרחבי נעדר כמעט לגמרי הקול החברתי. אמילי סילברמן וארזה צ'רצ'מן מציעות סיבות להיווצרות מצב זה והצעות לתיקונו. ההצעות המעשיות לשילוב היבטים חברתיים בתכנון כוללות את חיזוק תפקידו של משרד הרווחה בתהליך התכנון, שיכלול תפקידי היועץ החברתי והמתכנן החברתי בתהליך, שילוב ארגונים קיימים הפועלים בחברה האזרחית, הגברת מעורבות הציבור בתכנון ופיתוח כלים להערכת ההשפעות החברתיות של התכנון המרחבי.