פתחנו את המפגש עם שתי הרצאות קצרות שחשפו בפני המשתתפים טפח מהמהלך המקודם להקמת סדרה של אזורי תעסוקה במזרח ירושלים.
יערה איסר, ראש אגף תכנון בחברה לפיתוח מזרח ירושלים, סקרה בקצרה את פעילותה הכוללת של החברה לפיתוח מזרח ירושלים (פמ"י), ובאופן מפורט את פרויקט "תכנון מתחמי תעסוקה בשכונות מזרח ירושלים". גב' איסר הציגה בקווים כלליים את המוטיבציות ואת תפישת הארגון בנוגע לשיתוף ציבור, עבודה מתוך השכונות ולטובתן ומנגנוני היישום, ואת התפישה העומדת בבסיס המהלך כולו – עדיפות לתעסוקה וקידום תושבי השכונה לצורך יצירת מנוע כלכלי בקנה מידה שכונתי-רובעי. אזורי התעסוקה ממוקמים בשולי השכונות ובקצות העיר על קרקעות זמינות, אשר בעיקרן הן בבעלות פרטית גם אם אינן מוסדרות. האזורים המתוכננים ממוקמים בשכונות עיסוואיה בצפון ירושלים, א-טור בגבולה המזרחי, ושני אזורים בצור באהר בדרום העיר.
צביקה מינץ, יועץ הפרוגרמה לתכנית הציג בקצרה נתוני רקע לדיון המתבססים על הסקרים שביצע במסגרת התכנית:
-
שיעור האבטלה גבוה בעיקר בקרב נשים: כאמור, כ 70% אינן מועסקות כלל, והמועסקות בדרך כלל בתחומי השירותים ובמקצועות שאינם דורשים השכלה והשכר בהם נמוך משמעותית.
-
ממוצעי השכר הנמוכים: גברים מועסקים לרוב בתחומי תעשייה מסורתית, מסחר ותיקונים, ומרוויחים כ 9,000 ₪ או פחות. נשים עובדות בעיקר בענף השירותים, ובפרט בתחומי ההסעדה, החינוך והבריאות, בהם השכר הממוצע עומד על כ-7000 שח. בשניהם המקרים מדובר בהכנסות שהינן מתחת לשכר הממוצע, ואינם כוללים מקצועות בעלי הכנסות גבוהות כגון תעשיות מתקדמות, פיננסים ומנהל ציבורי, הדורשים גם רמת השכלה גבוהה.
-
שטח מ"ר לעסק: העסקים קטנים יותר ומניבים פחות. שטח עסק ממוצע בירושלים עומד על כ-150 מ"ר, ואילו במזרח ירושלים על כ-90 מ"ר.
-
שטח מ"ר תעסוקה ומסחר לנפש: הנתונים הכלל עירוניים לשטח העסקים נמוכים משמעותית מהמקובל בישראל, ונתוני מזרח ירושלים נמוכים משמעותית מאלה של מערב העיר. מ"ר מסחר לנפש בירושלים עומד על 1.9, ואילו במזרח ירושלים 0.8. מ"ר תעסוקה לנפש בכל ירושלים עומד על 4 מ"ר, ואילו במזרח ירושלים 1.7 מ"ר.
-
שטחי תעסוקה בירושלים: קיים מלאי סטטוטורי של כמיליון מ"ר, ומתוכננים עוד כ -3 מיליון מ"ר. בנוסף, יש עוד כ-1.5 מיליון מ"ר של מתחמי תעסוקה הנמצאים בתהליכי תכנון, כלומר קיים מלאי עצום. עם זאת, שיעור המימוש נמוך, ובפועל קיימים רק כ-3.5 מיליון מ"ר לתעסוקה ומסחר.
-
עריכת קניות: עיקר הקניות של תושבי מזרח ירושלים מתבצעות בעיקרן בשכונות המגורים עצמן (45%) ובמע"ר מזרח (28%), ובמידה קטנה יותר במערב העיר (11%) וברשות הפלסטינית (8%).
במסגרת הדיון עלתה שאלת התיירות. אמנם תיירות לא יכולה ברוב המקרים להוות תחליף להכנסה ראשית, אבל למשפחות רבות גם תוספת צנועה של כמה אלפי שקלים עשויה להיות משמעותית. בנוסף, אנשים בקהל ביטאו נכונות לפיתוח תיירות, אך ציינו כי הם נתקלים באופן שיטתי בחסמים עירוניים-רגולטיביים.
לאחר שקיבלנו תמונה כללית על מצב הפיתוח הכלכלי ועל התפישה העירונית, ירון קמחי מהיחידה לפיתוח מזרח ירושלים (פמ"י) הציג את "התכנית כלכלית יישומית לפיתוח מזרח ירושלים". לאחר שתיאר בקצרה את עבודת הרקע שנעשתה, ירון תיאר את התפישה המשלימה לפיתוח הכולל שבמרכזה התמקדות במרכזי השכונות. כיום, הרחובות המסחריים בשכונות מזרח העיר לא מתפקדים בצורה מספקת. לכן, המטרה היא ליצור מרחבים עירוניים מזמינים ומתפקדים שיהוו תשתית לפיתוח עסקי וכלכלי עתידי. מתווה הביצוע יכלול מספר שלבים שיתמקדו במרכזי השכונות: העצמת עסקים ותושבים, פיתוח פיסי, יצירת תשתיות תומכות, ותכניות לפיתוח עתידי. כפיילוט שיאפשר למקד מאמץ, התכנית תתמקד בשני רחובות ראשונים. מהלך זה מקודם במקביל לעבודה שהוצגה בתחילת היום לפיתוח אזורי התעסוקה ולפיתוח שטחי תעסוקה לאורך הכביש האמריקאי ברמה העירונית.
בהמשך, כאשר עיקרי התכניות לקידום ולפיתוח כלכלי במזרח העיר לנגד עיננו, ענת שוורץ וייל, מהג'וינט ישראל אלכא, סיפרה על קידום "תעסוקה - רווחה - כלכלה: יישום החלטת ממשלה 3790" . גב' שוורץ וייל תיארה את חלוקת 'העוגה' הנכללת בהחלטת הממשלה ואת הדגשים המרכזיים, ביניהם הגדלת תעסוקת נשים עד לשיעור של 75% מהנשים במזרח ירושלים (בדומה לאחוז הנשים המועסקות מקרב הפלסטיניות אזרחיות ישאל), פיתוח הון אנושי וקידום תעסוקה איכותית.
הג'ויינט פועל בשלושה מסלולים לתיאום בין השחקנים הממשלתיים, העירוניים וארגוני החברה האזרחית הפועלים בשדה, כדי לשפר את יישום החלטת הממשלה:
-
תעסוקה:
-
מרכז הכוון תעסוקתי המלווה תושבים בתהליכי קבלה לעבודה, באמצעות קורסים, הכשרות והשמה.
-
תכניות לעידוד תעסוקה בעיקר בקרב נשים.
-
לימוד עברית: אי ידיעת השפה מהווה חסם מרכזי בפני תעסוקה בכלל ותעסוקת נשים בפרוט.
-
פיתוח הון אנושי באמצעות קורסים המסייעים בכניסה לעולם העבודה, ובעיקר בתחום הטכנולוגי והדיגיטלי.
-
הרחבת מעגלי תעסוקה באמצעות אימון אישי, ליווי וסדנאות לשילוב במערך העבודה.
-
הקמת מבנים למעונות יום, וכן עידוד פתיחת משפחתונים.
-
רווחה – עיבוי תקנים לעובדים סוציאליים
-
כלכלה – תימרוץ מעסיקים להעסקת עובדים ממזרח ירושלים, עידוד עסקים קטנים ובינוניים, פיתוח מרכזים מסחריים.
ענת הציגה את האופן בו הג'וינט רואה את הסנכרון בין סך הגופים והפעולות שהוצגו, לצד רכיבים נוספים שלא ניתן היה לפרט במסגרת הזמן המצומצמת. במסגרת הדיון העלו המשתתפים סוגיות כגון התאמה תרבותית, הצורך בלימוד עברית והנגשת מידע, והחשיבות שבפיתוח איטי ויציב ולא מואץ ומאולץ. כמו כן, עלה החשש שהמטרות הכמותניות יסיטו את הפוקוס לכיוון של תעסוקה בשכר מינימום מקידום מהותי ואיכותי.
ההרצאה האחרונה, של אהוד עוזיאל מצוות בלומברג ירושלמים, עסקה בקידום מנגנון משלים ליציאת נשים לעבודה, קרי הקמת מעונות יום וגני הילדים. קיים מחסור כללי במעונות יום ובמזרח ירושלים בפרט. כמו בכל סוגיה הנוגעת לתכנון ובניה במזרח ירושלים, גם נושא זה מרובה בחסמים ואתגרים, ואהוד התייחס לכמה מהם:
-
מחסור בקרקע וקושי בהפקעת קרקע לטובת הקמת מעונות יום: הפקעה היא הליך סבוך וברוב המקרים גם אין הסכמה. כיום מוקצים 50 מיליון ש"ח לטובת הפקעת קרקעות.
-
תקציבי בנייה: למרות התקציבים שהוקצו להפקעה, אין בהכרח תקציב לבניית מעונות. כיום מקודמת מגמה למיצוי זכויות ולשילוב שימושים שונים במבנים קיימים שיאפשרו בניית קמפוסים רב קומתיים לגיל הרך.
-
הפעלת המעונות: קיים העדר אמון במעונות שיפוקחו על ידי עיריית ירושלים. לא ברור מי יפעיל את המעונות במזרח העיר ומי יהיו העובדים והעובדות.
-
ביקוש ועלויות: לא ברור מי ההורים שיפנו למעונות. רוב האימהות לילדים קטנים אינן עובדות, הסבסוד שעומד על כ-700 ש"ח נמוך מדי ותהליך קבלת ההחזרים וההנחות מורכב. כיום, קיימות חלופות זולות ולא מקצועיות בקהילה, לרוב בקרב בת משפחה, מוכרת ומקומית שהאמון כלפיה גבוה יותר. יחד עם זאת, ניתן להבחין בשינוי דורי מהותי ובהבנה כי המסגרת החינוכית חשובה לילד לטווח הארוך. אחת העדויות היא הביקוש הגובר למשחקיות במנהלים הקהילתיים ובטיפות החלב.
הניסיון להתמודד עם האתגרים נעשה באמצעות פעולה מקבילה של חיבור בין פיתוח של כוחות קהילתיים לטובת הילדים, לבין יצירת פתרונות מערכתיים שמכילים תהליכים של הפקעה, בניה, הכשרה, יצירת מסגרות וקידום צוותים איכותיים.
ההרצאה עוררה דיון שהעלה מספר נקודות:
-
משפחתונים לגיל הרך המופעלים בבתים פרטיים עושים שימוש משני בנדל"ן קיים הוא חסכנות מבורכת, מכיוון שהוא מאפשר להימנע מהפקעה ומאפשר לילדים קטנים להישאר בקהילה.
-
עם זאת, יש צורך בפיקוח והכשרה וכדאי לעשות מאמץ כדי לקבלו. במקרים רבים הבתים לא מותאמים. רצוי לערוך מיפוי של חסמים ולבדוק כיצד ניתן להתגבר עליהם.
-
התהליך הבירוקרטי להקמת מעונות פרטיים מורכב ולא קיים כיום מנגנון שמסייע להקמת משפחתונים ביתיים. יש יוזמות פרטיות כל הזמן, אבל קיימת דרישה להקמת חברה או עסק מורשה, שלא מאפשרת לאנשים פרטיים ליטול יוזמה. יתכן שאם השטח יציע פתרונות יתגבש מנגנון מותאם.
-
רב תכליתיות ובניה לגובה בגיל הרך – עלתה השאלה האם נכון וכיצד ניתן לבנות מעונות לגובה, הכוללים פתרונות בצורת מרפסות, חצרות משותפות בכניסה לבניין, ועוד. זאת ללא ויתור על ערכים חינוכיים חשובים כגון נגישות לטבע, מרחב משחק מספק וכיו"ב.