סמטאות ומעברים בשכונת א-ת'ורי: פענוח הגיונות סותרים בעיצוב המרחב
צוות המחקר: ד"ר יערה רוזנר-מנור, ד"ר מיכל ברייאר, אדר' יסמין אבו-ערפה, אדר' זיאד חדאד, ד"ר נגה קידר, אדר' אסלאם דעיס
במהלך הסגר הראשון, אסלאם דעיס, אדריכלית ותושבת שכונת א תורי במזרח ירושלים, הסבה את תשומת ליבנו לכך שאמה וחברותיה שרגילות להפגש בכל יום בבית של אחת מהן, מצאו לעצמן פינה פרטית על גג הבניין. התובנה של איסלאם, על כך שנשים דתיות מצאו מרחבים מחוץ לביתן בהן בכל זאת הצליחו להרגיש בנוח, הובילה אותנו להתבונן בתפקודם העירוני של מרחבים שונים בשכונה בימי הקורונה. דווקא בעת הקשה הזו, בימים בהן הדרך היחידה למפגש היתה בחוץ, במרחבים ציבוריים או משותפים ובקבוצות קטנות, נחשף פן חבוי במרחב הפיסי של מזרח ירושלים: תלת המימדיות של העיר הערבית, שכוללת חצרות פנימיות, מרפסות וגגות שהפכו למרחבי שהיה, תפילה, ארוחה משפחתית ומפגש. הניגוד בין התפקוד הקהילתי במערב העיר, שדרש מאמץ חיצוני-ממסדי לא קטן כדי לענות על צרכים קהילתיים, לבין זה של מזרח העיר העלה בנו שאלות ביחס להגיונות שמעצבים את המרחב.
בעזרת מענק ממכון טרומן, חנכנו מחקר שבוחן את תפקוד מערך המעברים והסמטאות בשכונת א-תורי בירושלים הפלסטינית. באמצעות סדרה של מיפויים מרחביים וראיונות עם מתכננים ואדריכלים המתגוררים או עובדים בשכונה, המחקר חושף כי למרות תהליכי האורבניזציה המואצים שהשכונה עברה וחרף המאבק המתמשך על הריבונות בעיר, המעברים והסמטאות שבה ממשיכים לשמר את ההגיון ההיסטורי של העיר הערבית-איסלמית המסורתית.
רחובות, מעברים וסמטאות בשכונת א-ת'ורי, מיפוי: יסמין אבו-ערפה
לאור הגיון זה, ובניגוד להפרדה הברורה בין המרחב הפרטי למרחב הציבורי בערים צפון-מערביות, בשכונת א-ת'ורי מרחבים רבים מתפקדים כמרחבי ביניים שלא מתמיינים לפי החלוקה לפרטי או ציבורי. מרחבים אלה, הכוללים את החצרות והשבילים המשויכים למשפחה המורחבת ולמעגלים שונים בקהילה, מתנהלים תחת מערכת כללים המשקפת שיוך משפחתי, גילאי ומגדרי. למרות שאינם פתוחים לכל בעת שיגרה, מרחבי הביניים התגלו כבעלי ערך רב בזמן מגפת הקורונה בה האפשרויות לכינוס ומפגש הצטמצמו, אך חשיבותה של התמיכה הקהילתית גברה. במרחבים אלו התקיימו תפילות, פעילויות ספורטיביות, חגיגות ופעילויות חינוכיות. אנו מפענחות את מערך הסמטאות בשכונת א-ת'ורי כפועל יוצא של שני הגיונות סותרים, המתחרים על היכולת לעצב את המרחב ותפקודו: מצד אחד, ההגיון הצפוני-מערבי-מודרניסטי שמטווה את פיתוח השכונה העתידי; מנגד, ההגיון הערבי-אסלאמי-מזרח תיכוני שמעצב את חיי היום-יום בשכונה ושלאורו בנוייה ירושלים הפלסטינית. הקורונה הדגישה את חשיבותו של ההגיון השני, שסמוי מעינה של מערכת התכנון בשיגרה. הבנת הסתירות והפערים תסייע לקדם פיתוח מושכל ומוסכם של המרחב.
כאן ניתן לצפות בכנס של מכון טרומן "ימים של מגפה: השפעת הקורונה על יחסי יהודים – ערבים והסכסוך".