כתבת פרופיל על נגה אדלר שטרן, מנהלת תחום פיתוח אורבני קהילתי בשירות לעבודה קהילתית במשרד הרווחה והביטחון החברתי
כותבת: נוי דרורי

"יגידו לך מתכננים - תכנון טוב הוא תכנון שטוב לכולם. אני מבקשת לאתגר את האמירה ולומר שנכון שלכאורה תכנון טוב טוב לכולם, אולם עליו להכיל גם את המרחב להתבונן, לתת תשומת לב ומענים דיפרנציאליים לא.נשים וקבוצות עם מאפייני רקע ייחודים. בפרט אני חושבת שעל התכנון להביט על א.נשים שחיים בעוני, שיעור הולך וגדל מקרב תושבי ישראל, ולחתור לשיפור איכות חייהם.ן בכל מובן, היות שתכנון הוא כלי עוצמתי שיכול לשנות סדר חברתי קיים. בשביל לעשות את זה, מתכננים צריכים לפתוח את הדלת לדיאלוג בין תחומי"

 

נגה אדלר שטרן, אמא לשלוש בנות, מתגוררת במזכרת בתיה ועובדת סוציאלית במקצועה. כיום, מנהלת תחום פיתוח אורבני קהילתי בשירות לעבודה קהילתית במשרד הרווחה והביטחון החברתי. במסגרת תפקידה במשרד הרווחה עוסקת בעבודה ענפה בנושא של פיתוח ותכנון מרחבי וקידום ההיבטים הקהילתיים - חברתיים של המרחב הציבורי וסביבות חיים של קהילות בכלל, ואוכלוסיות עליהן אמון משרד הרווחה.

כבר בתשובה לשאלה המתבקשת, 'איך הגעת ללימודי תכנון?' שהפנתי אליה בתחילת הראיון, נגה מנכיחה את החיבור העמוק והמתמשך בין העשייה בעולם הרווחה לבין עולם התכנון: "בשנת 2003, ויקי כנפו הובילה את מחאת האמהות החד הוריות אחרי הקיצוצים הדרמטיים בקצבאות הביטוח הלאומי ובפרט בקצבאות הילדים. באותה תקופה, עבדתי כעובדת סוציאלית פרטנית במחלקה לשירותים חברתיים בשכונה בצפון ירושלים ופגשתי באופן יומיומי את המצוקות של א.נשים שחיים בעוני רב-דורי ומתמשך. במידה מסויימת, הרגשתי שאנחנו, העובדות הסוציאליות, מתפקדות כמעין רשת ביטחון של המדינה ועוסקות בשמירה על הסדר החברתי. אנחנו בעצם מאיישות שכבה מקצועית שקולטת את הכאב והמצוקה שמבעבעים מלמטה, אותם קולות שבוקעים פעם בכמה זמן במחאות חברתיות.

הצטרפות של מספר מהלכים ובתוכם סיום לימודי תואר שני בעבודה סוציאלית עם אוריינטציה למדיניות חברתית, הביאו אותי להחלטה לעשות הסבה תוך מקצועית ולעבור למחלקה לעבודה סוציאלית קהילתית שהוקמה באותה שנה במינהל לשירותי קהילה בעיריית ירושלים. בעבודה סוציאלית קהילתית מצאתי כלים שעזרו לי לגבש תפיסת עולם ביחס למצוקות האלו, היות שהיא מציעה מבט רוחבי על עוני, שלוקח בחשבון היבטים חברתיים, מרחביים, כלכליים וסביבתיים – כל זאת תוך בניית שותפות עם האנשים שחיים בעוני במטרה לשפר את איכות חייהם. כמה שנים לאחר מכן, במסגרת תפקידי כרכזת עבודה קהילתית עירונית ניתנה לי הזדמנות יוצאת דופן לעסוק בשילוב המרכיב החברתי בתכנון עירוני במסגרת גיבוש תוכניות אב לשכונות ותהליכים של פינוי בינוי שהתרחשו באותו זמן. כשהתחלתי להשתלב בתהליכים האלו, הבנתי שתחום התכנון מקנה שפה וכלים שיכולים לתת לי רובד נוסף כעובדת סוציאלית קהילתית ולאפשר לי לעשות את העבודה טוב יותר. אם בעבודה סוציאלית פרטנית התמקדתי בפרט, המעבר לעבודה סוציאלית קהילתית ותכנון מאפשר לי להסתכל על הפרט בסביבה הפיזית והקהילתית בה הוא חי, על הקהילה כמערכת מגוונת ומורכבת המהווה משאב עבור הפרט ועל חשיבות ההתערבות בה.

 

צילום: ברונו שרביט

 

"אני חושבת שהתכנון הוא אוניברסלי, אבל גם יכול לתת מענה לצרכים סלקטיביים"

לטענת נגה, "החיבור בין עבודה סוציאלית ותכנון, טמון ביכולת להסתכל על החברה האנושית, שאותה התכנון לעיתים מסיט מהשיח. אני מזהה את את השאיפה של עולם התכנון לייצר הסתכלות כוללת ואוניברסלית, אבל מאמינה בכוח של עבודה סוציאלית שמשתלבת בתהליכי תכנון להנגיש צרכים, רצונות ומַאֲוָויִּים אנושיים, ובאופן ספציפי להנכיח צרכים של קבוצות מודרות ומוחלשות: של אזרחים ותיקים, אנשים עם מוגבלויות ואנשים שחיים בעוני בפרט. אני חושבת שתכנון אמור לשרת את כולם, ובמקביל, שיש אוכלוסיות שיודעות להשמיע את הצרכים והרצונות שלהן וכאלה שלא יודעות או לא יכולות לעשות זאת".

בממשק שבו נגה נמצאת בשנים האחרונות, היא מניעה תהליכים לקידום צדק מרחבי וצדק חלוקתי באמצעות מערכת התכנון והקהילות עצמן, ומתוך ניסיון לרתום רשויות מקומיות ושותפי דרך רלוונטיים לפעולה. לדוגמה, היא מספרת כי בפרויקט Urban95 אותו ניהלה במסגרת עבודתה בקליניקה, "המטרה הייתה לתרגם את הצרכים היומיומיים של פעוט.ה בגיל הרך ובני המשפחה שלו.ה למרחב הציבורי." עבור נגה, הפרוייקט היה הזדמנות ללמוד על החיבור בין בין שיקולים חברתיים, במקרה הזה, צרכים התפתחותיים של הגיל הרך, לבין הכלים ומסגרות החשיבה של עולם התכנון.

בשאלה, מהו תפקידה של מערכת התכנון בקידום 'צדק מרחבי'? נגה מדגישה כי מערכת התכנון גם עוסקת בפיתוח משאבים ויכולות. לדוגמה, "כיצד מביאים לכך שרשות מקומית תֵתָעדף את אותם האזורים המוחלשים כשהיא מקדמת תוכניות; נגיד כשיש תקציב שנתי לחידוש ופיתוח  רחובות, איך מביאים לכך שהרשות תמקד את השקעותיה במקומות המוחלשים ביותר בעיר?". כשהתעמקתי בסוגייה, באיזו מידה עניין זה מתפקידו של המתכנן- 'לחשוב חברתית'? נגה השיבה כי "יכולת החשיבה הזו, בהסתכלות על החברה כמכלול, צריכה להיות אינהרנטית. צריך שיהיה מישהו שיגיד את הדברים האלה; "יגידו לך מתכננים - תכנון טוב הוא תכנון שטוב לכולם. אני מבקשת לאתגר את האמירה ולומר שנכון שלכאורה תכנון טוב טוב לכולם, אולם עליו להכיל גם את המרחב להתבונן, לתת תשומת לב ומענים דיפרנציאליים לא.נשים וקבוצות עם מאפייני רקע ייחודים. בפרט אני חושבת שעל התכנון להביט על א.נשים שחיים בעוני, שיעור הולך וגדל מקרב תושבי ישראל, ולחתור לשיפור איכות חייהם.ן בכל מובן, היות שתכנון הוא כלי עוצמתי שיכול לשנות סדר חברתי קיים. בשביל לעשות את זה, מתכננים צריכים לפתוח את הדלת לדיאלוג בין תחומי".

נגה עוסקת כיום בתרגום וזיקוק קולות מהשטח, אותם היא מכירה היטב כעובדת סוציאלית, למדיניות ממשלתית. נדמה שהיומיום שלה כמנהלת תחום פיתוח אורבני מורכב משצף של סוגיות שעולות מהשטח. רק בשבוע בו פגשתי אותה, ביום ראשון היא פגשה מנהלות מחלקות לשירותים חברתיים מעתלית, חדרה ובנימינה; ביום שלישי עסקה במחסור בשטחים ירוקים בישובים ערביים; וביום חמישי ברפורמה המוצעת לתהליכי התחדשות עירונית המקודמת במסגרת חוק ההסדרים. את הקולות והסוגיות המרובות האלו היא מביאה להתווית מדיניות דרך יצירת שיתופי פעולה בין תחומיים, פיתוח כלים והשתלמות לבעלי לתפקידים, כמו  מנהלי.ות מחלקות לשירותים חברתיים. "הצומת הזה שמאפשר את ההתארגנות הקהילתית בכל מיני קני מידה ומאפשר גם לקדם שינוי מדיניות. עובדים.ות סוציאליים.ות עושים.ות את זה גם היום, למשל בחקיקה שקשורה בהתחדשות עירונית ובתהליכים עירוניים. אולם ברשות המקומית, שזו הזירה המקומית, יש חשיבות כפולה לבינתחומיות."

היא מתארת את העבודה מתוך הממשלה במוטו שמדבר את השפה האינטגרטיבית. "השלם גדול מסך חלקיו" – מדגישה את חשיבות ההיכרות בין המשרדים השונים ודרכי פעולתם לשם יצירת שותפויות. היא מאפיינת את המפגש בזירה הממשלתית כהצטלבות שמנכיחה את השוני שבין עבודה סוציאלית לתכנון. "השוני אינו רק בשפה ובמונחים. מדובר ב- DNA אחר לגמרי. השיח של עבודה סוציאלית הרבה יותר רך, מאפשר, תהליכי ומקדם דיאלוג. השיח במערך התכנון עשוי להיות יותר מחוספס ומתבסס על בעלי אינטרסים."

נושא נוסף שנגה עוסקת בו בשנה הנוכחית, בהובלת ובשיתוף פעולה הדוק עם ד"ר אלה ברנד לוי, עמיתת תכנית ממשק במשרד הרווחה, הוא היערכות משרד הרווחה למשבר האקלים. הרקע למהלך הוא הקמת מנהלת היערכות לשינוי האקלים. משרד הרווחה והביטחון החברתי הינו אחד המשרדים האחרונים להצטרף אל המינהלת. עם זאת, הוא אחד המשרדים הראשונים שהתחילו בבניית תכנית היערכות משרדית לשינויי האקלים. זאת, מתוך הבנה שמשבר האקלים הוא בעל השפעה על כלל האוכלוסיות, אולם אוכלוסיות מוחלשות נפגעות ממנו יותר.

בנוסף לבניית תכנית ההיערכות המשרדית, המשרד שותף גם לתכנית המאיץ אותה מובילים משרד האנרגיה והמשרד להגנת הסביבה. מטרתה – לקדם תכניות היערכות למשבר האקלים ברמה המקומית. משרד הרווחה ביצע מיפוי מרחבי של אוכלוסיות פגיעות בחלק מן הרשויות שמשתתפות בתכנית המאיץ כדי לאתר את האזורים בהם מתגוררות אוכלוסיות פגיעות, למשל אזרחים ותיקים חסרי עורף משפחתי ואנשים עם מוגבלויות. לאור זאת, המשרד מתמקד בתכנית ההיערכות המקומית בשכונות שפגיעות גם מבחינה אקלימית, להיווצרות שריפות, הצפות ואיי חום עירוניים.