ביום חמישי ה-4.7 נפגשנו בגג הירוק, פרויקט שנולד בתחילת המלחמה, אז הוא נתן תשובה
אפשרית לשאלה מה אפשר בכל זאת לעשות יחד, סטודנטים ישראלים ופלסטינים. תשעה
חודשים אחרי, הגג הולך ומוריק בזכות הקבוצה המובילה אותו – ד"ר דיאגו רוטמן מהחוג
ללימודי תיאטרון, ד"ר מיכל בראייר וד"ר נגה קידר מהקליניקה האורבנית וקבוצת
הסטודנטים המלגאים. ביוזמתם התקיים יום עיון המורכב משני פאנלים העוסקים בשתי
הפנים של הגג- מרחב ירוק ומרחב מכיל. לפאנל הוזמנו ארגונים הפועלים בירושלים בשני
התחומים הללו, וניסו לענות על השאלות איך יוצרים מרחבים ירוקים ואיך יוצרות מרחבים
מכילים בזמן מלחמה?
הפאנל הראשון – "איך יוצרות מרחבים ירוקים בתקופות של יאוש?" התקיים על הגג, תחת
שמשיות, בישיבה על הספסלים שנבנו ע"י הסטודנטים ובהנחיית פריאל ח'טיב ממלגאיות
הגג. כל אחד מהארגונים הוזמן לספר על הפעילות שלו באופן כללי ובפרט על הפעילות
בתקופת המלחמה.

תמר כרמון מארגון גג (ומוסללה) סיפרה על חזון הארגון להגיע ל-10 מיליון מטרים של גגות
מועילים בירושלים, ועל ניהול התכנית העירונית לקידום נושא הגגות. לאחר עצירה קצרה
בתקופת המלחמה מוסללה הבינו שיש להם יכולת לייצר תקווה באמצעות פעילויות ירוקות.
החליטו שבתקופה זו עדיף להתכנס, והתמקדו ביצירת מקום בטוח ומרחבים מרפאים
עבור עצמם ועבור התושבים ועסקו בגידול מזון על הגג, סדנאות למפונים וקורס חלוצי גגות
לבנייני מגורים. בקורס חלוצי הגגות נוצר הקשר עם הגג בהר הצופים והם תומכים בו מאז.
לקריאה נוספת על מוסללה: https://muslala.org/ וארגון גג: https://muslala.org/irgun-
gag/

הנאדי בגדאדי ממרכז סינסילה, סיפרה על התפתחות המרכז מקורס גידול הדבורים הראשון
ועד לקורסי פלייסמייקינג במזרח העיר. היא סיפרה שלרוב האנשים במזרח ירושלים אין
תפיסה סביבתית וחלק משמעותי מהקורסים עסק ביצירת התפיסה הזו ושינוי הגישה (מה
שהעירייה מקדמת הוא לא לטובתנו וצריך להרוס ולא לשתף פעולה) ורק אז בביצוע
הפרויקטים. המלחמה פגעה כלכלית במרכז - הפסיקו להגיע קבוצות מבקרים ותרומות, גם
לעמותות נוספות במזרח ירושלים. הפעילות במרכז פחתה כי אנשים פחדו לצאת מהבתים
ולא היה להם חשק להתעסק בנושאים ירוקים. הפתרון של סינסילה למצב היה לעסוק
בתחום הירוק מכיוון אחר - בניית קורסי תעסוקה בעבודות ירוקות כדי להחזיר תקווה
לאנשים מבחינה כלכלית. לאחרונה מתרחבת הפעילות גם לבתי ספר ולערים ערביות
נוספות בארץ. מה שעוזר לאנשים זה להרגיש חלק ממשהו גדול יותר ושהם חשובים.
לקריאה נוספת על מרכז סינסילה: https://sinsila.org/he/

אוריה (גורי) דרורי מהמיצפתל (אתר טבע עירוני ברכס ארמון הנציב) סיפר כי מבחינתו
מרחב ירוק בירושלים הוא מרחב מאוים, מתוך החוויות שלו במיצפתל של איום ע"י בניה
והזנחה. סיפר על הפעילות הקהילתית במקום – פעילות שבועית של משפחות וילדים
שהופסקה לראשונה ב7 באוקטובר אחרי 6 שנים. סיפר כי קהילה חדשה התגבשה במקום
סביב הקמה של תחנת משטרה על הרכס. לפני המלחמה בחג סוכות המיצפתל אירח מיצג
של סוכות בהשראת ספרה של מיכל גוברין שתיארה את רכס ארמון הנציב כמרחב ללא
גבולות ומאחד בין קהילות, יחד עם דיאגו ומכאן החיבור לגג. בתקופת המלחמה התווספה
פעילות הנצחה לנופלים מהשכונה שכללה בניית פרגולה וכרם ענבי יין שהמראה הירוק והצעיר שלהם נותן תקווה בתקופה הזו. בתקופה האחרונה חולמים הלאה על חיבור עם הטיילת וקידום פארק טבע עירוני על כל השטח יחד עם הקליניקה האורבנית.
לקריאה נוספת על המיצפתל: https://www.jgive.com/new/he/ils/donation-
targets/72395/about

אביה הירשפלד ומלאק אבו ניג'מה ממצילות המזון סיפרו כי הן הכירו במסגרת הקורס של
הגג, ואביה רכזת החינוך של מצילות המזון הזמינה את מלאק להיות מדריכה. אביה סיפרה
על פעילות הארגון בשוק הסיטונאי, ועל ההתפתחות לנושאי חינוך, מדיניות עירונית ושווקי
אוכל שמטרתפם לפרק את מעגל הנזקקות ונותנים לאנשים להרגיש שהם חלק מהפתרון.
המלחמה (כמו הקורונה) היוותה רגע משבר בו הצורך במזון גרם להרחבת הפעילות. עובדי
השוק הסיטונאי בגבעת שאול, רובם מהגדה המערבית, לא יכולים היו, ועדיין, להגיע לעבודה
ורק 50% מהסחורה הגיעה. המצילות החלו לעשות חיבורים בין גופים שונים בעיר, כי לא
היה מענה מספק מהעירייה בנושאי חוסר ביטחון תזונתי, והעמיקו את הקשר עם מזרח
העיר בה המצב היה חמור פי כמה. המלחמה גרמה למצילות להרחיב את הפעילות שלהן
לקהילות נוספות בעיר כדי שהפעילות שלהן בשוק תשקף בצורה טובה יותר את הקהילות
הקיימות בה.
לקריאה נוספת על מצילות המזון: https://www.facebook.com/FoodRescuersJLM

נועה שטיינברגר מבר-קיימא סיפרה כי הארגון עוסק בעיקר בחינוך והכשרה של מסגרות
קדם צבאיות לעסוק בקיימות דרך תרגום אתגרי משבר האקלים לשפה ישראלית. בשנים
האחרונות עסקו בהקמת מרחב ירוק בעיר לאנשים המחפשים לעסוק בקיימות לאו דווקא
דרך אקטיביזם. היו בשלבים האחרונים של הקמת גג ירוק במלון הנשיא (בטלביה) ובתקופת
המלחמה והקפאת הפעילות התחילו לסייע לחקלאים מהעוטף ומהצפון בקניית תוצרת
ומכירתה ברחבי ירושלים. כיום הכשירו בתי ספר לערוך את המכירות האלה. בפעילות סביב
חקלאות והמשך הבניה בגג הם מצאו ריפוי כי הוא איפשר להם לעסוק בדברים חיוביים
ובריחה מהמציאות הקשה בה אי אפשר לשמוח. כיום הגג הירוק מהווה מרחב מארח
לקבוצות שונות מאוד בזכות נושא הקיימות המחבר והמאפשר.
לקריאה נוספת על בר-קיימא: https://www.tevaivri.org.il/

על הפאנל הגיב פרופ' אבנר דה-שליט מהמחלקה למדע המדינה שהדגיש כי העובדה
ששמענו יותר על חברה וקהילה מאשר על אקולוגיה מעידה כי התחום הירוק הוא רחב
הרבה יותר ומכיל גם נושאים פוליטיים, פסיכולוגיים, חלוקה מחדש, יזמות, חינוך, ועוד.
מחקר שהוא ערך בישראל הראה כי אמונה בתהליך השלום וערכים ליברליים בנושא חיי
הפרט ומעמד האישה מנבאים בקורלציה כמעט מושלמת תחילת עיסוק של אדם בתחום
הסביבה. מחקר נוסף של אנדרו לייט, פרופ' לפילוסופיה פוליטית, העלה את הטענה
ההפוכה והמשלימה – יש השפעה גדולה להיות האדם סביבתי על תמיכתו בשלום ובקירוב
לבבות בין קבוצות אתניות שונות (בארה"ב). הקמת מרחבים ירוקים עירוניים מוצדקת פעמים
רבות ע"י הדגשת האלמנטים החברתיים והקהילתיים של המקום ולאו דווקא הסביבתיים,
וניתן לראות את הקשר העמוק בין רצון לשנות את העולם לנטיה סביבתית.
המגיב השני, ד"ר מני נוימן מהגן הבוטני בהר הצופים, הדגיש את הבחירה של הגג ושל
הארגונים המשתתפים בפאנל לצאת נגד הבחירות המוטעות של המין האנושי שהביאו
למשבר הסביבתי ולמלחמות. המרפסת מתווכת בין הפנים (האוניברסיטה) לחוץ (העיר)וצריך לנצל אותה כדי לשמש אכסניה לגופים נוספים וללמוד מהחיבורים שהוצגו בפאנל איך לעשות את זה יותר טוב. המקום חייב להיות חי ולייצר פעילות.

הפאנל השני שהתקיים בחדר בבניין רבין מפאת חום הצהריים, עסק בשאלה "איך יוצרים
מרחבים מכילים בזמן מלחמה?" בהנחיית אודיה פרידמן ממלגאיות הגג.

אסתר קרמר סיפרה על אנסמבל התיאטרון הרב-תרבותי בהר הצופים בו היא משתתפת
כמלגאית, יחד עם סטודנטים יהודים ופלסטינים. בתקופת המלחמה, חלק מהסטודנטיות
הפלסטיניות לא היו יכולות להגיע בגלל סגירת המחסומים, כך שהרכב האנסמבל יצא מאיזון.
הקבוצה התמודדה באמצעות המחזה עם הגעתו של סטודנט עם נשק לחזרה, ודרך
התיאטרון התאפשר להם להסתכל על הסיטואציה בצורה אחרת ולפתור סכסוכים. אסתר
סיפרה גם על החוויה שלה כמישהי מודרת מהחברה גם בגלל היותה נכה וגם בגלל היותה
חרדית, והדגישה כי צריך להתמקד במשותף ביננו ולא בשונה, כפי שקרה בגג.

דניאל חסון מהמרכז הבין תרבותי תיאר את חזון הארגון הכולל עצמאות של ירושלמים מכל
הקבוצות להשפיע על המרחב בעיר והסתכלות על העיר כמקשה אחת. תיאר את עקרון
הרציפות התפקודית לפיו עדיף לעיר שתושביה יהיו כמה שיותר עצמאיים בתחומי
התנועה, הפרנסה וכך תגבר תחושת הביטחון, ואת ניסיון המרכז לפעול במזרח ירושלים
לפי עיקרון זה (המצב במלחמה הוא בדיוק הפוך- מחסומים ברחבי העיר, חוסר יכולת לנוע
במרחב ומחסור באוכל וכסף). המרכז מקיים גם הכשרות כשירות תרבותית לאנשי מקצוע
ונותני שירות, וקורס ערבית מדוברת. לימוד השפה הערבית מוריד לחץ ומקדם חיבור.
לקריאה נוספת על המרכז הבין תרבותי: https://jicc.org.il/heb/

מרשה לובובני מעמותת 0202 נקודות מבט מירושלים סיפרה על פעילות העמותה – שימוש
במדיה לגישור על הפערים וחוסר ההיכרות בין הקהילות השונות בירושלים דרך הכשרות
מתנדבים שמראים את העיר מנקודת מבטם, סיורים, סדנאות, תרגום ועוד. עם המלחמה
גדל הקושי בהבאת נקודות מבט פלסטיניות לקהל ישראלי אך גם גברה תחושת האחריות כן
להנכיח אותן. כיום מנסים להביע דעות בדרכים יצירתיות למשל בלי שימוש במילים,
שבתקופת המלחמה היוו עילה למעצר ולפחד מפרסום ברשתות. מוודאים שהפרסומים
לא מביעים שנאה והסתה, ולא מסכנים את העיתונאים.
לקריאה נוספת על 0202 נקודות מבט מירושלים: https://0202updates.org/

איה מראר מעומדים ביחד, תנועה המקדמת שותפות שוויון וצדק חברתי, סיפרה על
השתתפותה בפעילות תא הסטודנטים באוניברסיטה. התא מאפשר כוח של קבוצה לקדם
יוזמות שמגיעות מהשטח, למשל היוזמה של איה לשפר את המדרכה בדרך שלה מביתה
בהר הזיתים לאוניברסיטה בהר הצופים. בתקופת המלחמה התעצמו אתגרים כמו גבולות
חופש הביטוי והיכולת להתנגד למלחמה בתוך הקמפוס. התא לא מוותר, משמיע קול
אמיץ ומקיים הפגנות להגברת הנוכחות והעלאת המודעות לאפשרות אחרת של חיים
משותפים. בנוסף תנועת עומדים ביחד הקימה משמר סולידריות לסיוע מול התנכלויות
ואתגרים נוספים שהפלסטינים בירושלים וברחבי הארץ מתמודדים איתם מתחילת המלחמה.
לקריאה נוספת על עומדים ביחד: https://www.standing-together.org/

ד"ר אמילי סילברמן מהקליניקה האורבנית הגיעה במקום ת'ראא קירש, רכזת תכנית
המלגאים הפלסטינים של הקליניקה. היא התייחסה לדבריה של אסתר על ההתמקדות
במשותף בינינו, ואמרה כי לפעמים האחוזים הקטנים של השוני נחווים כגדולים יותר בגלל

יחסי הכוחות הלא שוויוניים. הציגה את המושג throwntoghetherness המאפיין את
התפקוד באוניברסיטה שהוא לא באמת מכיל לתחושתם של הרבה סטודנטים פלסטינים.
האוניברסיטה "מכילה" רק את מי שמסכים איתה (הדגשת היותה של האוניברסיטה מוסד
ציוני, היחס למרצים פלסטינים ועוד). הקליניקה האורבנית מקיימת פרויקט בטיילת ארמון
הנציב במטרה להפוך אותה למרחב מכיל יותר. בעבודה שם התברר כי הכלה נמצאת על
סקאלה – בין מרחב מאיים, מפחיד וקונפליקטואלי לבין מרחב מכיל המקיים פעילות
משותפת יש אמצע. באמצע שני הצדדים יכולים להיות זה לצד זה אבל לא דווקא ביחד,
ואולי הוא יותר מתאים לחברה שסועה עם יחסי כוחות לא שוויוניים, מאשר הניסיון ליצור
סימבולים של "ביחד" שהם חשובים מאוד אבל יכולים להטעות. גם באוניברסיטה צריך
להיות מקום עבור הסטודנטים הפלסטינים להיות רק עם עצמם. זה לא פוגע בביחד אלא נותן
כוחות לצאת בחזרה למרחב הכללי. לכן הגג הירוק הוא נחוץ והעבודה עליו בשלבים
וההתנסות היא דרך פעולה מצוינת. צריך לשים לב לכך שפרוגרסיבי הוא לא בהכרח מכיל
ולחשוב לעומק מה קורה אם מגיעות קבוצות שלא מסכימות עם הערכים של מקימי הגג.

ד"ר גילי המר מהמחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה והתכנית ללימודי תרבות הגיבה לפאנל,
מנקודת מבטה כחוקרת מוגבלות, פרפורמנס וגוף. היא הדגישה את חשיבות הטרמינולוגיה
בשיח על הכלה ושילוב. השילוב אומר שהמיעוט צריך להתאים את עצמו למיינסטרים ומושג
ההכלה מתנגד לשילוב. בנוסף, שיתופי פעולה הם נחוצים כדי לייצר הכלה, והם לא מובנים
מאליהם ומורכבים בחברה המשוסעת של ישראל. בין תרבותיות חייבת לקחת בחשבון את
האלמנטים הגופניים ואת היציאה מאזור הנוחות הגופני. שמירה על השונות ביחד ואפשרות
בחירה להיות ביחד או לחוד היא חשובה והגג, בזכות צורתו הפיזית, מאפשר.

ד"ר אביב כהן מבית הספר לחינוך הגיב גם הוא לפאנל מתוך נקודת מבטו כמחנך. הוא
התייחס ל-3 מונחים – פדגוגיה, מרחב, והכלה. פדגוגיה היא הדרך להעביר מסרים שלאו
דווקא נמצאים בתכנית הלימודים והיא יכולה לסייע בקונפליקט שנמצאים בו למשל מורים
פלסטינים-ישראלים שמלמדים אזרחות. מרחב מורכב מיחסים, טקסים והגבלות ואנו צריכים
לשים לב למה שהמרחב מאפשר ולא מאפשר לנו. כאשר אנחנו מדברים על הכלה, אנחנו
עוברים מפלורליזם (הכרה בקיומן של הרבה דעות) לרב – תרבותיות שהיא כבר
אידאולוגיה כי היא מנסה לקדם את השמעת הדעות האלה.

הגג מאפשר לסטודנטים להרגיש שייכות למקום באמצעות
הייחורים שכל אחד הביא, הספסלים והתכנים שכל אחד יכול להביא. העובדה שהוא מתפתח
למקום לא ידוע מאפשרת לסטודנטים להוסיף לו שכבות. הגג הוא מקום דינמי שמאפשר
להגיד דברים שאי אפשר להגיד בכיתה. הדרך עדיין לא ברורה אבל יש מתודולוגיה ושותפים
- הבנו שקורסים זו פלטפורמה טובה, והייחודיות שלהם היא הדרישה מהסטודנטים להשאיר
חותם פיזי. הגג הוא מרחב אינטרדיסציפלינרי, שהולך נגד הכיוון ונגד ברירות המחדל
שמציגה לנו האוניברסיטה והמציאות בכלל. מטרה אחת של יום העיון היתה ליצור שותפויות
חדשות בגג והאתגר הוא לקדם את הגג כך שיהווה תשתית לכל קהילת האוניברסיטה.