העיר החכמה מאפשרת שיתוף יעיל של משאבים, היא מאפשרת לצעירים בעלי פוטנציאל אך חסרי אגורה לסגור את החודש באמצעות השלמות הכנסה חלופיות, היא אוספת וחולקת מידע (אך לא תמיד ברור עם מי), היא מאפשרת פתרונות יצירתיים לבעיות של זיהום ובזבוז משאבים והיא זקוקה נואשות לתחבורה ותשתיות איכותיות. התרשמויותיה של הילה בר-נר, סטודנטית לתכנון באוניברסיטה העברית, משבוע החדשנות של עיריית תל אביב.

הגעתי לכנס "חדשנות עירונית" בעקבות הפרסום הענף של עיריית תל אביב. אני כבר לא זוכרת אם זה היה במודעה בעיתון, בשלט חוצות, או בפייסבוק, לרגע נראה כאילו כל פיסת מידע שנקשרה לעיר נצבעה בצבעי טכניקולור המודיעים על שבוע החדשנות. כשלעצמה, בשורת הכנס עדיין רחוקה מלהתממש במציאות התל אביבית המיוזעת, והדרך אליו הייתה פחות חדשנית מהמובטח. למרות הקרבה הרעיונית של רמת החייל לעיר העולם תל אביב, רק  לאחר צומת עם רימזור משובש, שילוט אלקטרוני לא פעיל בתחנת האוטובוס ושעה של נסיעה מעגלית, הגעתי ליעד והשארתי את מערכת התחבורה מאחור.

נכנסתי לכנס במחצית הנאום של ראש העיר חולדאי, מצביע על תמונה של עצמו רוכב על אופניים ומסביר לקהל השומעים איך על אף שהעירייה אינה מתגמלת צעירים הבוחרים לעבור אליה, הם בכל זאת מתדפקים על דלתותיה על מנת ליהנות מהיצע של חיים עירוניים מגוונים. בהמשך היום עלו מגוון מרצים להציג אסוציאציות לגבי מהי עיר חדשנית בהן אסטרטגיות שיווק אזוריות, קידום אפליקציות שיתוף בין תושבים ומטבעות מקומיים וניסיון להעלות את איכות החיים באמצעות פיתוח חקלאות עירונית ואילו פאנל סוער של הרשויות המקומיות הבליט דווקא את הבחירה של העירייה לקדם את המגזר הפרטי והחברתי כפתרון לבעיות עירוניות.
 

חדשנות כאסטרטגיית שיווק אזורית

במסורת הפורמט של כנסי טד (TED) והפצ'ה קוצ'ה שהפך כה פופולרי בשנים האחרונות, היום הראשון של הכנס התבסס על סדרה של הרצאות שנעו על המנעד בין יזמות לגבי העיר ויזמות שמתרחשת בעיר. פרנס ון דר-אוורט, מנכ"ל מערך השיווק האחראי על מיתוג העיר אמסטרדם (תחת הסיסמה: I Amsterdam) חשף את ההיגיון מאחורי מהלכי שיווק של ערים שמבקשות למתג את עצמן בפני "מבקרים" ("תיירים עושים צרות, אף אחד לא רוצה תיירים, תושבים לא אוהבים תיירים. אני קורא להם מבקרים"). האסטרטגיה של דר-אוורט לשיווק אינה חדשנית אבל הציגה במילים פשוטות תופעה שאנחנו רואים יותר ויותר בשנים האחרונות. אסטרטגיית התיירות של אמסטרדם כוללת פנייה לערים הסובבות, הנמצאות במרחק של כעשרים דקות נסיעה מהעיר, על מנת לקדם אותן כזרועות התיירות של העיר תוך מחיקת השמות המקוריים שלהן עבור המבקרים מבחוץ והצעת שירותי הכשרה באירוח וסיוע בהקמת אתרים באנגלית. כך, תשתיות העיר מתפנות ממבקרים שיוצאים לכמה שעות של טיולי יום ממותגים כ"ארמון אמסטרדם", "חוף אמסטרדם" (המורכב משש ערי חוף קטנות), או "הולנד הישנה" במקביל להרחבת היצע התיירות של אמסטרדם כמותג.

תופעות כאלה מתרחשות יותר ויותר גם בארץ. כך למשל, בת ים השתמשה באסטרטגיה דומה בשיווק עבור אתרים עבור תיירים תחת הכותרת "בת ים TLV". על אף שהאסטרטגיה השיווקית הוכיחה את עצמה מבחינת עליה בכמות התיירים, בפאנל הרשויות המקומיות שנערך בהמשך היום התייחסו נציגות בת ים ורמת גן לאסטרטגיה זו כתופעה פטרונית שתל אביב החלה להפנות כלפיהן בשנים האחרונות במהלך ניסיונות לתיאום אירועי תיירות ותרבות אזוריים, המאיימת על שיתופי פעולה עתידיים.  עם זאת, יש לציין כי במסגרת הכנס נערך סיור חדשנות לטרמינל בת ים  שהוצגה כחלק מ-Greater Tel Aviv.

 

פאנל הרשויות המקומיות שנערך במקביל לאירועים המרכזיים ("המליאה") ניסה לדון במושג "עיר עולם", שהוחלף במהרה בשיח גשמי יותר אודות האפשרות להקים רשות מטרופולינית שתוכל לשפר את מערכות התחבורה, התיירות, המגורים והתעסוקה באזור גוש דן. על אף שכמעט כל הנציגים הביעו עמדות מפוכחות נגד מה שהם ניסחו כ"טקטיקת הפרד ומשול" של השלטון המרכזי, בין היתר על רקע המאבק האחרון לגבי התכנית הממשלתית לפיתוח שטחים פתוחים ותמכו ברעיון של שיתוף פעולה, עלו מחלוקות רבות לגבי האופי שיישא תהליך כזה. כך למשל, בעוד מנהלת מחלקת תכנון האסטרטגיה בתל אביב הציעה יוזמות תל אביביות אליהן יוכלו הערים השכנות לחבור כגון אירוע בתים מבפנים או כרטיס הנחות אזורי, הרשויות הסובבות התעקשו על צורך במודל "שולחן עגול" שיבטיח רווחים שווים לכל המשתתפות. אלי יהלום, מהנדס עיריית ראשון לציון, עיר לוויין חזקה אשר צפויה להתחזק עוד יותר באמצעות ארנונת העסקים של "מתחם האלף" המתוכנן, סיכם את הדברים בטענה כי למרות המעמד והעוצמה הפוליטית שתל אביב צברה, היא חבה רבות לערי המגורים הסובבות אותה, שראויות לקחת חלק בתכנון כל יוזמה אזורית בהובלתה. לאחר שלא הצליחו להגיע לעמק השווה, הוחלט כי אם עיריות אינן יכולות לתכנן בצוותא, מוטב להן להגדיל את תפקידן כזירת מפגש עבור תושבים ועסקים פרטיים שאינם פועלים תחת אותם מגבלות.

 

החדשנות העירונית: שיתוף, סביבתיות ואיסוף מידע

לצד כשלים ארגוניים ואסטרטגיות שיווק כמובן דנו בכנס גם בנושא לשמו התכנסנו: חדשנות. לפני הכנס הועבר למשתתפים סקר אלקטרוני בו נתבקשו להחוות דעתם לגבי השאלה מהי עיר חכמה ("Smart city"). אכן, נראה כי כמו מושגים אקדמאיים רבים, גם זה נשאר בעיקר כבסיס רטורי להצגת פרזנטציות. עם זאת, אפשר לחלץ מספר תובנות משרשרת ההצגות. ראשית, נראה כי הבסיס לעיר חכמה הוא שיתוף (sharing), ובפרט שיתוף בכלים טכנולוגיים. מספר מציגים המחישו את הרעיון הזה, החל מהמנהל האזורי של חברת airbnb שהפכה את הרעיון הוותיק יותר של Couchsurfing – אירוח חינמי של מטיילים מכל העולם זה את זה על ספה פנויה בסלון – למודל עסקי במהלכו דיירי ערים משכירים חדרים או דירות פנויות לרגל חופשה לאורחים משלמים; דרך חברות שיתוף האופניים (כאשר תל אביב הולכת למכור את זכויות הזכיין גם לגבעתיים בקרוב) וכלה במנכ"ל Peerby, אפליקציה המציעה לקשר בין שכנים המחפשים לחלוק ביניהם מוצרים בעלי שימוש נמוך כמו מקדחות, סולמות, מכסחות דשא ואפילו מדפסות תלת מימדיות תוך כדי חיזוק קשרים של שכנות טובה.

עבור העירייה, המשמעות של שיתוף היא בין היתר האפשרות לקצץ בהוצאות מחיה עבור מה שנהוג לעיתים לכנות "תושבי מחזור החיים" שלה – סטודנטים צעירים או פנסיונרים המעשירים את הנוף העירוני ויכולים לתרום לו (או תרמו לו בעבר), אך אינם יכולים לעמוד בעלויות של מגורים בעיר. לצד מטרה חברתית זו השיתוף הוא גם אמצעי לעודד עסקים מקומיים והכנסות עקיפות על ידי שמירת ההכנסות באזור, בניגוד להכנסות המגיעות לארץ המקור של רשתות עולמיות. לאור זאת, תל אביב החליטה להשיק פיילוט של "מטבע מקומי" כמו שניתן לראות בערים אחרות בעולם, בשכונת ביצרון בחודש הבא. עבור היוזמות הפרטיות, שיתוף הפעולה מצד העיר כמובן מסייע להגדיל את מעגל המשתתפים עליו הן בנויות, אם כי יתכן שהמגמה האחרונה של ערים בעולם לבחון אופציות לרגולציה על יוזמות שכאלה, גם כן מעודדת אותם לקחת חלק משמעותי יותר בדיון העירוני.

שנית, עיר חכמה היא עיר בת קיימא. בניגוד לטענות אמורפיות כלליות על החשיבות של תחבורה ציבורית (איפה היא, באמת?) רוברט אונגר, מייסד קבוצת אוניה, הציג חזון יצירתי להפליא של איך עיר המשלבת טבע עירוני, עיצוב תעשייתי ועניין עמוק במערכות אקולוגיות במובן הלא מתחכם של המונח, יכולה להתעלות מעל העתיד אפוף הפיח והאחידות שכרגע צפוי לה. כרגע הקבוצה משיקה פרויקט עיצוב אקולוגי בקומה השישית של התחנה המרכזית אשר לאחר השערות רבות, עתיד הפיתוח שלה עדיין לוט בערפל. ושוב, נראה כי לפחות נכון לעכשיו העירייה מסתפקת במתן הבימה ומערך השיווק במקום לקדם ולממן תכניות בעלות היקף גדול יותר בעצמה.

לבסוף, נראה כי ערים חכמות הן ערים שצועדות על ציר מסוכן של ביטחון מידע ויחסים עם תאגידים. למען הסר ספק, תל אביב עדיין לא שם. ישנו הבדל תהומי בין סיורים לעידוד סטארט אפים חשודים יותר או פחות בגרעון מוסרי או סתם תאוות בצע, ובין העברת מידע על תושבים לתאגידים. ועם זאת, במהלך פאנל-ראיון של אלן בוהם, מנהל מחלקת טכנולוגיה מתעוררות וחדשנות של חברת קוקה קולה, המנהלת אולפן שיווק עבור חברות סטארט אפ מקומיות, לא מעטים זעו במקומם בחוסר נוחות. בוהם סיפר על אחד הסטארט אפים שקוקה קולה מקדמת – אפליקציה שיוצרת רשת חברתית לכלבים (כן, ברצינות). "ומה יוצא לקוקה קולה מזה?" שאל המראיין. "ובכן, נגיד קוקה קולה רואה שיש כלב שחוזר על מסלול מסוים לעיתים קרובות. כלבים לרוב לא הולכים לטייל לבד ולאנשים שהולכים עם כלבים יש צורך להרוות את צימאונם". כאן אנחנו כבר נכנסים לאזור אפור, בו העיר שעד כה הסתפקה להיות זירה של עסקים פרטיים, עלולה להפוך להיות משתפת פעולה בנושאים בהם האינטרס הציבורי הוא פחות מובהק.

נראה שמבחינת תל אביב, עיר חכמה היא עיר מהמרת: היא מוכנה לבזבז כדי להרוויח. במובן הזה, עיר חכמה היא עיר שמושכת אליה אנשים חכמים. כאשר הם לא שותים בירה בשתיים בצהריים ברחבת סוזן דלאל בחסות העירייה, האנשים האלה מצופים לבזבז הרבה כסף, ולהשקיע עוד יותר בחזרה. בפאנל הרשויות המקומיות ציינו כולם מבלי יוצא מן הכלל את המתחים החברתיים שאסטרטגיה של עיר עולם טומנת בחובה, ורק הנציגה של אשדוד הציגה עמדה אופטימית מובהקת: לטענתה, שגשוג מביא כסף כדי לטפל בחלשים. אפשר להטיל ספקות בתחזית הזו, אבל זה נראה כמו מרכיב טוב להוסיף לרשימה: עיר חכמה היא גם עיר חברתית. אם הכנס נטה להציג תמונה לפיה החדשנות הפרטית יכולה להשיג גם את המטרה הזו, כל נוסעת שמשתמשת באפליקציית מוב-איט לתחבורה הציבורית יכולה להעיד כי יש גבול גם לאפליקציה שנוצרה עם הכוונות הטובות ביותר. עיר חכמה צריכה להקצות תקציבים ולהוביל מהלכים, כפי שתל אביב אכן החלה לעשות לאחרונה בתחום השכירות.