מחקר זה סוקר את הניסיון שנצבר במספר מדינות בנושא דיור בר השגה. הוא עושה זאת בשתי רמות: הראשונה עוסקת בשאלת ההיצע, ובתוכה - אילו כלים השלטון יכול להפעיל - והשניה עוסקת בביקוש: מהם מאפייני משקי הבית הנזקקים לדיור בר השגה ואיזו מדיניות יכולה להתאים לאוכלוסיות ואזורים שונים. במקביל, בוחן המחקר את התאמתם של כלי המדיניות השונים לחברה והשלטון הישראלים. מטרותיו העיקריות:

1 | לספק מסגרת מושגית המתקשרת למתרחש בזירה העולמית על מנת להעמיק את הדיון ולקדם קבלת החלטות בנושא דיור בר השגה בישראל.

 

2 | להציג כלים אפשריים ומתאימים לדיור בר השגה בישראל בדגש על כלים להרחבת ההיצע שיהיו ניתנים ליישום על ידי השלטון המקומי בישראל.

 

3 | להציג כלי הערכה ואומדן צרכים להמשך ניהול מדיניות דיור בר השגה. 

 

מחברים: רחל אלתרמן, אמילי סילברמן וחיים פיאלקוף, בסיוע ניר מועלם ומיכל יולקה (2012).

 

לצפייה במחקר