מוסדות אקדמיים הם מוסדות עוגן המשפיעים עמוקות על התושבים החיים סביבם. ספריות, שטחים פתוחים והרצאות יכולים להוות משאבים מקומיים משמעותיים עבור התושבים. שירותי בריאות וחינוך מטעם האוניברסיטה יכולים לשנות באופן מובהק את רמת הרווחה של התושבים. המוסד האקדמי במיטבו הוא מוקד ליצירת תרבות ואמנות, ולהעשרת חיי האנשים המקיפים אותו.
האם בוחרות האוניברסיטאות והמכללות בישראל לפעול כשכנות טובות, לשפר את התנאים הפיזיים בסביבתן ואת חיי התושבים הסמוכים? האם העיר יכלה לעזור לאוניברסיטה להיות שכנה טובה יותר? של מי האינטרס? של מי האחריות? הדוברים המרכזיים בכנס: • ראש עיריית ירושלים מר ניר ברקת • ראש עיריית תל אביב מר רון חולדאי • נשיא האוניברסיטה העברית פרופ' מנחם בן ששון • נשיא המכללה האקדמית תל אביב-יפו פרופ' נחמיה פרידלנד. 

 

אמירות מרכזיות מהאירוע:

 

פרופ' מנחם בן ששון, נשיא האוניברסיטה העברית: "אני לא הייתי רוצה לראות את בוגרי התיכונים הירושלמיים שיוצאים מהעיר למוסדות אקדמיים מחוץ לירושלים. מה יש לכם לחפש במקומות לימוד שהם לא הכי טובים בארץ? מה יש לחפש במקומות אחרים? למה לא ללכת לאוניברסיטה הטובה ביותר שנמצאת בטווח אוטובוס או רכבת קלה? הייתי רוצה שהקהילה שלנו תרצה ותפעל בראש ובראשונה שהילדים שלה ילמדו פה באוניברסיטה העברית בירושלים." 

 

ניר ברקת, ראש עיריית ירושלים: "אקדמיה זו תשתית, עתודה, חמצן לעיר. כל שנה נכנסים עוד למעלה מארבעים אלף סטודנטים חדשים לעיר ירושלים. אנחנו רוצים לצמוח ל60 אלף סטודנטים תוך עשור."

 

רון חולדאי, ראש עיריית תל-אביב- יפו: "הרעיון להעביר את המכללה ליפו היה כדי לייצר שינוי ביפו, עד אז היו שלושה קמפוסים של מכללת תל אביב יפו בעיר, והחלטנו לשים אותם באזור ה"באצה" (בִּיצה בערבית). לקחתי את יפו כפרויקט מרכזי שלי, היא הייתה אזור מוזנח בעיר. מכללה זה מקום שמביא 4000 אנשים יום יום לאזור מסוים. הבאתי אותם לשם כדי ללמוד, אבל הם גם קונים, אוכלים, נמצאים במסעדות. הם גם פתאום מחפשים דירה ביפו. מכיוון שכך נוצר שינוי אורבני מעצם העובדה שנוצר גוף שנקרא מכללה." 

 

פרופ' נחמיה פרידלנד, נשיא המכללה האקדמית תל-אביב - יפו: "אנחנו מתפקדים כקמפוס פתוח ואנחנו מוציאים החוצה את התשתיות לקהילה. אם יש בית ספר ביפו שצריך לעשות טקס סיום ואין לו איפה, הוא מקבל מאיתנו אודיטוריום. ספריות המכללה וחוות המחשבים פתוחות לרשות הקהילה. מבחינה כספית המכללה היום היא התורם הכי גדול ביפו. המטרה שלי היא ללמד את הסטודנטים ולא להפוך אותם לאכפתניקים חברתיים. הסיבה היא שאני רוצה לעשות עבודה קהילתית לפי צרכי הקהילה ולא לפי צרכי הסטודנט, ולפי לוח השנה של הקהילה ולא לפי זה של הסטודנט, שמונה רק תשעה חודשים בשנה"

 

חברת הכנסת סתיו שפיר: "כמעט כל הסטודנטים שוכרים דירות, איך שמסתיים המבחן האחרון הם כבר רצים לחפש דירה חדשה במקום אחר בגלל אילוצי השכירות. תחשבו מה היה קורה אם היינו פותחים שוק לשכירות לטווח הרחוק לשלוש עד חמש שנים? ככה אנחנו משאירים את הסטודנטים בשכונה. ברגע שנעבור לתודעה של שכירות ארוכת טווח ולצד זאת נפתח מקומות תעסוקה נוכל להשאיר אנשים ולפתח קהילות"

 

אחר דברי המשתתפים בפאנל ובמהלך שלב השאלות, ביקשנו מהקהל להביע את דעתו בסקר חי, שכלל שאלה אחת: לאוניברסיטאות יש דרכים שונות להשקיע בקשר עם הסביבה שלהן. מה האוניברסיטה שלך צריכה לעשות כדי להיטיב עם הקהילה הסמוכה לקמפוס?

 

1. הרצאות ואירועי תרבות בקמפוס, אירועי תרבות בעיר, קורסים ייעודיים​ לאוכלוסיות מיוחדות כגון נערים מחוננים או אוכלוסיות מוחלשות. 

 

​2. פתיחת הקמפוסים לשימוש התושבים (כולל ספריות, שטחים ירוקים, פעילויות קיץ לילדים ונוער ועוד)

 

3. מעורבות בחינוך המקומי - בית ספר וגן ילדים אוניברסיטאי, ליווי והטמעת תכניות לימוד והנחיית מורים באזור הקמפוס

 

4. קורסים מעשיים, קליניקות והתמחויות במקצועות היישומיים כגון עבודה סוציאלית, חינוך ומשפטים. במסגרות אלו פועלים הסטודנטים למתן שירות, העצמה, שמירה על זכויות ומיצוי זכויות עבור האוכלוסיה המקומית.

 

5. השקעה בשיפור הסביבה הפיזית לטובת הסטודנטים וסגל האוניברסיטה: יצירת דיור בר השגה, פיתוח בשכונות עוני, שיפור התחבורה, פיתוח מסחר, יצירת מקומות בילוי ועוד.

 

6. משאבי האוניברסיטה מוגבלים ועדיף להשקיע אותם בליבת העיסוק של האוניברסיטה: מחקר והכשרת סטודנטים, ולא בקהילה הסמוכה.

 

תוצאות הסקר הוצגו על מעל הבמה, והראו כי דעת הקהל נוטה בבירור לטובת השקעה פיזי בסביבת הקמפוס:

 

 

 

 

וידיאו של האירוע המלא ניתן לראות כאן:

 

יום ד', 1.1.2014 - האוניברסיטה העברית, הר הצופים

 

אלבום האירוע בעמוד הפייסבוק של הקליניקה

 

התרשמותה של סטודנטית: שירה ליכטנבאום (אנגלית)

 

סקירה ופרשנות של דברי המשתתפים: טל אלסטר