כתבה על הקורס "מזרח ירושלים: מדיניות, כלכלה וחברה"
כתבה: אימאן אנסארי

איך את.ה מגדיר.ה את עצמך? איזה דרכון יש לך? לאיזו מדינה את.ה שייכ.ת? כל אלו שאלות שתושבי מזרח ירושלים נשאלים כל הזמן. כשאני מדברת עם החברים או עם הסטודנטים היהודים שלומדים איתי ומנסה להסביר להם את מורכבות המצב במזרח ירושלים, קשה להם להבין ולדמיין את המצב הקיים. 

 

הרי אני מגדירה את עצמי כפלסטינית שגרה במזרח ירושלים, תושבת קבע בעלת תעודת זהות ותעודת מעבר ישראליות, אך יש לי דרכון ירדני ואין לי שום אזרחות.
אם ברצונכם לדעת יותר על מורכבות החיים של תושבי ותושבות מזרח ירושלים, על הזהות, התושבות ועד, אני ממליצה להשתתף בקורס
"מזרח ירושלים: מדיניות, כלכלה וחברה" (49805).

 

בשבילי הקורס היה הזדמנות ראשונה להשתתף במסגרת רשמית בה מדברים על החיים של תושבי ותושבות מזרח ירושלים מכמה זוויות. זה לא דבר רגיל, זה לא מובן מאליו. בדרך כלל אני זו שצריכה להסביר את המצב. לא כולם מבינים או אפילו מאמינים שזו מציאות שמתקיימת כאן בארץ. למה קשה להאמין? שכשאני טסה לחו"ל, אני צריכה לקחת איתי גם את הדרכון הירדני וגם את תעודת המעבר הישראלית ואני לא יודעת מתי להציג כל אחד מהם. או את העובדה שכל הזמן עוצרים אותי בגלל שאני לובשת חג'אב. לפעמים אפילו בשכונת א-טור בה אני גרה. האם  אני מאיימת מבחינה ביטחונית בשכונה שלי?
 

שמחתי להשתתף בקורס, אהבתי אותו ולמדתי המון ממנו. למרות שאני תושבת מזרח ירושלים שחיה את הקושי היומיומי, לא הכרתי לדוגמה את היסטורית כיבוש מזרח העיר או את ההחלטה של הממשלה לגבי אזרחות התושבים שם, עליהן שמענו בהרצאה של ד"ר אמנון רמון חוקר בכיר במכון ירושלים. לשמוע את ההיסטוריה שלך מאדם אחר זה לא קל! זה מרגיש כאילו את רואה את החיים שלך בסרט שמוצג בעיני הזולת. לא מסתירה שבכמה מקרים הצפייה בסרט הזה גרמה לי לצאת מהשיעור בוכה. במיוחד בהרצאה על גדר ההפרדה שבה מרצה אורח דיבר על הגדר והציג אותה כדבר חיובי. הוא תיאר איך הגדר עשתה טוב לישראלים והעלתה את איכות החיים שלהם והביטחון האישי. הוא לא הזכיר במילה את החברה הפלסטינית שנפגעה מהמהלך מבחינה חברתית, כלכלית ופוליטית. לצערי לא יכולתי להגיב בשיעור או להוציא אף מילה בהרצאה. גם אחרי שני תארים שעשיתי בשפה העברית אני עדיין מרגישה שיש לי מחסום של שפה וחוששת לדבר מול קהל רחב. ובמיוחד, לדבר על נושא עצוב, רגיש ומכעיס עלול לגרום לי לבכות במקום להצליח לדבר. לא נעים לי להתחיל לבכות מול כולם אז החלטתי לשתוק. אבל בסוף השיעור דיברתי עם ד"ר אמנון רמון וד"ר שרית בן שמחון שאכן הקשיבו לי.

 

בלימודי תכנון עירוני ואזורי כמעט ולא מתייחסים למצב המורכב במזרח ירושלים. תמיד קל יותר לעצום עיניים מאשר להסתכל במציאות נוכחה. אבל בקורס הזה ניתנת האפשרות ללמוד על מגוון נושאים: דיברנו על החלטת הממשלה 3709 -  צמצום פערים חברתיים כלכליים ופיתוח כלכלי במזרח ירושלים, חינוך והשכלה גבוהה, כלכלה ותעסוקה, תכנון במזרח העיר וקרקעות לא מוסדרות. כתושבת מזרח ירושלים וסטודנטית לתואר מוסמך בתכנון עירוני ואזורי אני ממליצה בחום להשתתף בקורס וללמוד על החיים של האחר הקרוב שבדיוק גרים בצד השני של אותה עיר.
 

העם הפלסטיני ובמיוחד התושבים המזרח ירושלמים סובלים בחיי היומיום במגוון סוגיות: אנחנו מחכים בכל יום שעות ארוכות במחסום, קיים קושי גדול בקבלת היתרי בניה, כאשר אנחנו בונים ללא היתר הורסים לנו את הבתים, יש מחסור ענק בגני ילדים ובשטחים פתוחים, התורים לביטוח הלאומי או ללשכת ההגירה והאוכלוסין ארוכים מאוד והשירות שאנחנו מקבלים ירוד. ואלו רק מספר קטן של דוגמאות מתוך שורה ארוכה. יש לכם את הבחירה לשמוע על זה או להמשיך לעצום עיניים. לבסוף, אני רוצה להזכיר לכם שכולנו בני אנוש ולכולנו יש רגשות. אנחנו אכן אוהבים את החיים. אבל כפי שמחמוד דרוויש, המשורר הפלסטינאי המפורסם, אמר: "אנחנו אוהבים את החיים אם אנחנו יכולים (להבקיע) אליהם דרך". 

 

הכותבת: אימאן אנסארי, ירושלמית, בוגרת האוניברסיטה העברית לחוג השפה וספרות ערבית ולגיאוגרפיה. כיום משלימה תואר שני בשפה וספרות ערבית וגם בתכנון עירוני ואזורי. עובדת כעוזרת הוראה לשפה הערבית במרכז אקדמי שלם בחוג לימודי האסלאם והמזרח תיכון, כעוזרת מחקר במכון ירושלים למחקרי מדיניות. בנוסף, מלמדת קורס כתיבה יצרת לכיתות ד'-ו' במרכז מחוננים במזרח ירושלים, ומקדמת מחקר של שילוב כרטיס הרב קו במזרח העיר בשיתוף פעולה מחקרי של אוניברסיטת ברקלי, האוניברסיטה העברית והקליניקה האורבנית עם תמרה קרזנר.