כתבה: עדי שיפרין
חוקים, תכנון, ושימור היסטורי של מבנים אמורים להגן על קבוצות מסוימות אך לעיתים ניתן להשתמש בהם כדי להחליש קבוצות אחרות. במהלך הסיור המרתק שנערך בחיפה ד"ר ערוואה סוויתאת וד"ר מאיסה תותרי הפגישו אותנו עם פוליטיקת ההפרדה התכנונית בעיר העתיקה בחיפה. דרך הסיור הוזמנו המשתתפים ללמוד ולהבין את המדיניות הלא שוויונית המתרחשת בחיפה וללמוד על המאמצים הנעשים להתעמת עם הניסיונות ליישם מדיניות זו. במהלך היום ד"ר סוויתאת הוליך אותנו בין החוקים והמסגרות התכנוניות הנגזרות מחוקים אלה אשר עיצבו את חיפה ועכשיו משקפות את מצבן של קבוצות המיעוט במרחבים פיזיים ופוליטיים.
דרך הסיור וסיפוריו של סוויתאת על תפקידו כנציג ציבור בוועדת השימור העירונית, הוא מדגים את כוחו של תכנון עירוני, אך גם את יכולתם של נרטיבים שונים בתיאור העיר העתיקה, קבוצות מיעוט והתארגנות ציבורית לשנות המרקם האורבני והחברתי במציאות הפיזית והפוליטית. בסיור השתקפו שלושה נושאים עיקריים: ההשפעה של החוק ותכנון, החשיבות של פורום מקבלי החלטות מגוון, והכוח של ההתארגנות האזרחית. וכיצד היחסים בינהם מייצרים מציאות דינמית.
דר. סוויטאט מדבר על נדל"ניזציה של המחב. תמונה: ת'ראא קירש
ההשפעה של חוק ותכון
לפי ד"ר סוייתאת תכנון נגזר מתפיסת השלטון כלפי זכויות. כלומר, בעלי הזכויות נכללים באופן מסוים בתכנון ולעומתם קבוצות מיעוט עלולות להעדר או להשכח מהתכנון. דוגמא לכך אפשר לראות בשני חוקים מרכזיים שעיצבו ועודם מעצבים את המרחב העירוני בארץ ובחיפה הם - חוק נכסי נפקדים וחוק מקרקעין. דרך חוק נכסי נפקדים, מדינת ישראל הפקיעה כ- 6.6 מיליון דונם שהיו שייכים למשפחות פלסטיניות שעזבו את המקום בו התגוררו ומאז נחשבים לנפקדים שלא יכולים לדרוש את השטח (גם אם עברו לעיר קרובה אחרת). לאחר ההפקעה יכולה המדינה לייעד את הקרקע עבור מטרות של התיישבות, ביטחון, ופיתוח (חוק מקרקעין). שטחים רבים מהעיר התחתית כגון מסגד השעון, המסגד הקטן בעיר התחתית, בית הקברות המוסלמי ועוד שטחים בהם התגוררו פלסטינים טרום 48 נכללו בשני חוקים אלה. כך עברו לידיה של מדינת ישראל שהחלה בתוכנית הריסה של המבנים הקיימים באיזור והקימה על חלק משטחים אלה מבנים למטרות שונות ובנוסף תכננה הריסה של מבנים נוספים ועליהם בנייה של מבנים חדשים לשימושי יזמים שונים בעיר.
ביטוי להמשך מדיניות זו אפשר לראות בוואדי סאליב, שכונה שהייתה בעלת תמהיל חברתי, תכנוני מעורב. על חלק מהריסות השכונה הוקמה קריית הממשלה בחיפה ובית המשפט המחוזי של חיפה. כאן ניתן לראות שינוי חוקתי ותכנוני משליטה של מדינת ישראל על שטחים אלה להפרטה שלהם. השטחים נמכרו ליזמים פרטיים עליהם הוטלה המשימה 'לפתח' את האזור ולהפוך אותו לפנינת נדל"ן למשקיעים שונים. פרקטיקה זו החלה בשנות ה90 ועברה האצה לקראת שנות האלפיים בה מדינת ישראל חששה מהוצאה לפועל של הסכמי אוסלו והחלת זכות השיבה ולכן רצתה להעביר את השטחים הללו לגופים פרטיים מחשש לתביעה של פרטים את המדינה. בנוסף, ישנה נטייה בהפרטת השטחים להפוך להפוך את הילידי (Native) לאוניברסלי, על ידי דה-פוליטיזציה של האזור (למשל מוואדי סאליב לסאלי וואלי) ואז אפשר לשנות את המרחב באופן חד משמעי.
חשיבות ייצוג מגוון בפורום מקבלי ההחלטות
סוויתאת הוא חבר ועדת השימור העירונית בחיפה, ועדה זו אחראית לפי חוק על שימור מרקמים ומבנים היסטוריים בעלי חשיבות בעיר. הוועדה מורכבת גם מחברי מועצה נבחרים ומנהלת מחלקת השימור בעיר וסוויתאת הוא מומחה מתנדב. כביכול, ועדה זו יכולה להיות וועדה ללא משמעות רבה, אך היא יכולה גם להיות כלי לקידום NIMBY (לא אצלי בחצר) , או ככלי של שימור של מבנים בעלי חשיבות היסטורית או חשיבות אחרת אחרת. אך כיצד מחליטים מה הוא בעל ערך מספיק לשימור? מי הם המחליטים והאם הם מייצגים את כלל הציבור בעיר? שמונה חודשים לפני הסיור התכנסה ועדת השימור, בישיבה זו דנו על סקר השימור של העיר התחתית. מטרותיו של סקר כזה הן: ראשית - לתאר את הנרטיב של המקום, שנית - לתאר את המורשת האדריכלי של המקום ולבסוף - ליצור הנחיות של מבנים לשימור.
סוויתאת מתאר סקר מכעיס בו בכל אחד משלושת התחומים ישנה התעלמות מהחברה הערבית בעיר. התיאור של ההיסטורי של העיר התחתית היה אוריינטליסטי ומטעה, תיאור המקום היה מטעה והיו חסרים בו כ- 40 מבנים היסטוריים שהיו עלולים להיות מועדים להריסה. לכן, הוועדה אינה מאשרת את הסקר ומתכנסת מחדש בשותפות ראש העיר (עינת קליש) על מנת להכניס את המבנים ההיסטוריים לרשימת המבנים לשימור דרישה נוספת היא שינוי הנרטיב ההיסטורי והאדריכלי. אחת מהתוצאות של שינוי זה הוא מסמך אחר בו הנרטיב הפלסטיני מעוגן, המתאר גם את ההרס והנכבה של העיר חיפה יחד עם ההיסטוריה האדריכלית של עירוניות מודרנית.
סביר מאוד שבלעדי הגנתו ועבודתו של סוויתאת תוכניות רבות המאפשרות הריסה של מבנים בעלי חשיבות היו יוצאות לפועל. מדיניות זו יכולה לנבוע מכוונת זדון או פשוט כי מקבלי ההחלטות אינם מודעים לחשיבותם של מבנים אלו. אך נוכחותם של מיעוטים וקבוצות שוליים בפורום מקבלי ההחלטות הופכת את התכנון וקביעת המדיניות לדמוקרטיות יותר. ולמרות שלרוב, תהליכים אלה מורכבים ולעיתים קרובות אינם צודקים, הם לפחות מכירים בחשיבות המשתנה של מרחבים בעיניהן של קבוצות שונות.
דר. מאיסה תותרי מעבירה תכנים לקבוצה
דר. ערוואה סוויתאת מעביר תוכן. (תמונות: ת'ראא קירש)
כוחה של ההתארגנות האזרחית
את חשיבות התגובה של הקבוצה אפשר לראות דרך המסגד אל ג'רינה בעיר התחתית. בתקופה העות'מאנית היה המסגד חלק מבנייה של כמאה מגדלי שעון באימפריה העות'מאנית (מגדלי שעון נוספים מתקופה זו נמצאים ביפו, בירושלים ובעכו). לאחר 1948 המסגד היה סגור ואסור היה להתפלל בו כחלק מחוק נכסי נפקדים, אל הוועדה לשימור מבנים הגיע מידע שהמסגד נמכר לחברה יזמית שרצתה להרוס את המבנה ואת בית הקברות המוסלמי הקרוב ולבנות בשטח הזה בנייני משרדים. כתגובה לתוכנית זו הוקמה חברה אזרחית, ודרשה לבטל את העסקאות במשפט תוך פנייה לבג"צ. ואכן בית המשפט פסק לבטל את העסקה על מכירת המסגד אך מכיוון ששטחו של בית הקברות כבר נמכר היה צורך לקנות אותו מחדש. החברה האזרחית גייסה כ3 מיליון שקלים וקנתה את בית הקברות בחזרה שכבר החלו בהריסתו. לאחר שהתקבל בחזרה, המסגד היה עדיין סגור ואסור לשימוש. החברה האזרחית שברה את המנעול, וחבריה ניקו ושיפצו את המסגד, מהלך שזה להכרה רטרואקטיבית על ידי העירייה. כיום המסגד משמש מרכז חשוב לאוכלוסיה המוסלמית בעיר.
תמונות: ת'ראא קירש
מסיור זה ניתן להבין את חשיבותם של החוק והתכנון, וכיצד שזירתם זה בזה מאפשרת או מונעת התנהלות מרחבית של אוכלוסיות שונות. אך למרות הנוקשות של החוק והתכנון, ובזכותם של נציגים מגוונים בפורומים של מקבלי החלטות ושל קבוצות אזרחיות, יש מקום לשינויים והשתנות בתוך העיר. למרות מצבן הקשה קבוצות המיעוט הן לא קורבן שגורלו נגזר, באמצעות התגובות שלהן לשינויים המרחביים והתנהלותן במרחב, קבוצות המיעוט יכולות לשנות את המציאות גם דרך החוק והתכנון. טמונה כאן אפשרות לשינוי מציאות בתוך מרחב שיכול להיתפס בירוקרטי ובלתי אפשרי.
למרות שההיסטוריה היא כואבת ורצופה בהחלטות קשות ומפלות, השאלה הגדולה שנשארה איתנו היא מה עושים עכשיו? כיצד דואגים לשמור גם על מבנים עם חשיבות היסטורית פלסטינית? כיצד מקיימים עיר עם שני נרטיבים מקבילים ולעיתים סותרים? איך דואגים לדיור הוגן ותנאי מחייה טובים למגוון האוכלוסיות הנמצאות בחיפה? ויותר מכל, גילינו את החשיבות של לא לקבל את המציאות כפי שהיא אלא לפעול בכל הזירות האפשריות, בפורום מקבלי ההחלטות, בהתארגנות אזרחית וגם לפעמים בתגובה פשוטה של בחירה בהתנהלות המרחבית של הקבוצה. כל אלה יכולים להטות את הכף ולאפשר מדיניות שמכירה בעוולות העבר אך פועלת באופן מתמיד לשפר את המציאות היום.