כתבה: נוי דרורי

פגשתי את טל בפארק קריית-ספר בתל אביב ונראה היה שבחירת המקום לשיחה תיפקדה כתפאורה מדויקת. די מלהתהלך בפארק בחיפוש אחר ספסל אבן פנוי, כדי לזהות את סביבת חייו האורבנית של טל, שנדמית כמקור לאותה חדוות עשייה, סקרנות והשראה שנפתחה בפני במהלך השיחה.

העיסוק של טל אלסטר בסוגיות שקשורות בדיור התחיל בשנת 2011 כסטודנט בתכנית פכ"מ באוניברסיטה העברית. לתחום מדיניות הדיור הוא נחשף כשהחל להתנדב בכנסת בשנתו הראשונה לתואר, בלשכה של דב חנין, ח"כ במפלגת חד"ש באותה תקופה, שם היה אמון על זכויות עובדים ודיור. לקראת סוף אותה שנה, פרצה המחאה החברתית הגדולה. אותה מחאה שעוד תיצור אדוות שנים מאוחר יותר ותשאיר אצל טל חותם עמוק. "אני חושב שהאפקט שהיה למחאה עליי ועל אנשים נוספים הייתה בהתעוררות התחושה שיש לנו סיכוי לשנות דברים מבחינה פוליטית; שהמציאות בה אנחנו פועלים פחות סטטית ממה שאולי נדמה ממבט ראשון. אפשר לצעוד לכיוון שאנחנו רוצים. אני חושב שבדיעבד אפשר להגיד שהמחאה הזו עוררה את התחושה הזו  בקרב אנשים רבים. גם בחברה האזרחית וגם בממשלה, היה נדמה שהמציאות היא חומר חם שניתן ללוש . זו הייתה תחושה טובה של יכולת לשינוי."

מכאן, החשיפה לסוגיות אקטואליות בוערות לצד העמקה אקדמית כחלק מחוויית הלמידה הסטודנטיאלית עוררה אצל טל תהליך של התפתחות מקצועית.

 

 טל אלסטר,תמונה משפחתית.

 

מה קרה אחרי 2011? אחרי שהבנת שזה התחום שמעניין אותך, לאן ניתבת את העניין?

"בשנה השלישית לתואר, לקחתי קורסים של פרופ' אבנר דה-שליט מהמחלקה למדע המדינה. העבודה במסגרת אחד הקורסים ,'עוני ומוחלשות', הייתה סביב סוגיית דרי הרחוב. לצורך העמקה בתכנים וחיפוש חומרים, אבנר הפנה אותי לד"ר אמילי סילברמן. לקראת סוף התואר לקחתי אצל אמילי קורס מדהים שעסק במדיניות דיור והתחדשות עירונית, שם למדתי בעיקר על תהליכים של פיתוח שכונות שהצליחו להימנע מדחיקת התושבים.

לצד העובדה שמאוד אהבתי את תכנית פכ"מ, הרגשתי שעולם המדיניות העירונית מאפשר פלטפורמה ליישום רבים מהרעיונות הנשגבים שקיימים בפילוסופיה פוליטית. הרגשתי שזאת פלטפורמה מעולה לקידום מדיניות חברתית וליישום רעיונות של צדק, שוויון והוגנות."

לצד התפתחות במישור האקדמי, במהלך לימודי תואר שני במדעי המדינה ולימודים עירונים, טל מתאר את הצטלבות דרכיו עם הקליניקה האורבנית, בה עסק במשך כשנתיים וחצי בסוגיות של דיור ונחשף לעולם תוכן רחב.

 

איך השפיעה עליך העבודה בקליניקה?

"התחלתי בתור מתמלל בפורום שיזם משרד השיכון ביחד עם אמילי, שהמטרה שלו הייתה יצירת דיון רב מגזרי (מגזר פרטי, עיריות ומשרדי ממשלה) על דיור בהישג יד. ההתנסות הזו כללה הכנה לחקיקה שלא התקדמה כל כך באותה העת, אבל היא הייתה בשבילי דרך מצוינת להיכנס לעולם התוכן הזה. באותו שלב, אמילי ואני התחלנו לעבוד ביחד, ולאט לאט קיבלתי יותר מקום לקדם בעצמי פרוייקטים בקליניקה. האירועים שהכי זכורים לי מתקופת העבודה בקליניקה,  הם דוח הוועדה למלחמה בעוני של אלי אלאלאוף, והנסיעה מטעם הקליניקה לWorld Urban Forum שהתקיים ב-2014 בקולומביה. היינו חבורה של כ- 30 ישראלים  שהוזמנו לפורום. ההשתתפות בו הייתה דרך מאוד אפקטיבית לחבר בין אנשים הפעילים בתחום  בישראל ולהבין אילו אג׳נדות ואיזו שפה משותפת יש בינינו. זו הייתה חוויה מאוד טובה גם מבחינת ההיכרות והחשיפה לפועלם של המוזמנים לפורום וגם מבחינת החשיפה למקום שנסענו אליו."

בהמשך, כתהליך שזור של העמקה אקדמית לצד עשייה אקטיבית, במקביל לכתיבת דוקטורט על מדיניות דיור ואי שוויון בערים, טל לקח חלק פעיל בקידום מדיניות דיור כאחד מיוזמי הארגון Yes In my back yard בתל אביב. במסגרתו, נעשה ניסיון לארגן ולהניע התאגדות פוליטית לנוכח מצוקת היצע הדיור בעיר. זאת בשאיפה, שהתאגדות זו תשפיע על מקבלי ההחלטות בבואם להתנגד לתוכניות של בנייה חדשה וכמו כן להנכיח את המחיר הפוליטי שעשוי להיות מובא בצעד זה.

במאמר מוסגר, שורשיה על התנועה , Yes In my back yard(YIMBY) , צמחה ברחבי ארה"ב כקונטרה לתנועת Not In my back yard (NIMBY) שאפיינה הלך רוח של תושבים מקומיים המתנגדים להקמתם של מוסדות ציבוריים ותהליכי התחדשות עירונית בסמוך לביתם, מחשש שהדבר יפגע בערך בתיהם ובאורח חייהם.

איך התחילה תנועת YIMBY שייסדתם בתל אביב?

"הארגון התחיל מתוך הקריאה והתעניינות שלי בסוגיות האלו. בעיקר מצאתי את הנושא ככיוון טוב וחשוב למדיניות הדיור בישראל, לאופן שבו ניתן להשמיע את קולם של שוכרי הדיור ולחזק אותם בתהליך קבלת ההחלטות בתחום מתוך ההבנה שהחולשה הפוליטית של השוכרים היא דבר רע למדיניות דיור. בניגוד לארגון שקם בסן פרנסיסקו על ידי מורה בבית ספר יסודי והתחיל מזעקה שבאה מלמטה בטענה "שאי אפשר לגור פה יותר"; וש"אי אפשר לשכור דירה אפילו ליד סן פרנסיסקו", אצלנו התנועה לא קמה מהשטח. בסוף כל מי שעסק בארגון אלו אנשים שזה תחום העיסוק המקצועי שלהם. אפשר לומר אולי שזו הייתה הבעיה שלנו, שהתנועה שלנו לא קמה מאותה קריאת זעקה ופעילות 'מלמטה' שאפיינה את המאבק באזור סן פרנסיסקו."

 

טל בפסטיבל אדריכלות ישראלית יוני 2019

מה עלה בגורלה של התנועה? מדוע הפסיקה?

"הפעילות שלי בתנועה הפסיקה כשנהייתי חלק מהצוות שסייע לכתוב את מדיניות הדיור של תל אביב. זה היה נראה לי לא הגיוני לקדם תנועת-נגד בעודי פועל מתוך המערכת. הרגשתי שיש גבול לכמה כובעים אפשר להחליף, ושלא באמת ניתן להתעסק בשני הדברים במקביל. בסוף, אפשר לומר שבשביל שמהלך כזה יצליח ויצבור תאוצה, הוא צריך להשפיע על מדיניות כמו כל תנועה אזרחית; ובתור אחת כזו, צריך לדחוק אנשים, לאתגר, להביך את המערכת הפוליטית."

מה החשיבות בהבאת קולם של שוכרי הדיור? האם אפשר להגיד שעד עכשיו הכוח היה אצל בעלי הדירות?

"באופן כללי, אפשר להגיד שהתכנון ביסודו בכל בעולם הוא בסופו של דבר מכשיר שפוּתח להטיב עם בעלי הדירות; לדאוג לנכסים שלהם באופנים שונים. וזה למעשה הרעיון של עיריות מקומיות- לדאוג לתושבים, לדאוג למיקסום השירותים במינימום מיסים, תוך העלאת ערך הבתים שלהם. ברוב הערים זה קל, כי קיים רוב של בעלי דירות; אבל בתל אביב, יש המון שוכרים, לכן חלק ניכר מהתושבים לא הופכים לקבוצת אינטרס כמו זו שמייצגים בעלי הדירות . חשוב להבין שכוח פוליטי אינו רק פונקציה של ספירת ראשים; כוח פוליטי תמיד קשור גם בשאלות 'מי ילחם', 'מי יצביע', 'מי יפגין', 'מי יתקשר לחבר מועצת עיר', 'את מי ייקחו בחשבון?'. באופן כללי, לשוכרים, גם בדימוי העצמי וגם במציאות, יש פחות ותק וניסיון ולכן הם פחות מעורבים. האנלוגיה שיש לי בראש קשורה לתחבורה וניידות. כשמערכת התכנון מנסה לקדם הרחבת מדרכה או שביל אופניים על חשבון חניות- היא תמיד תיתקל בהתנגדות מאוד מרוכזת. גם אם בפוטנציאל השינוי יעזור לאלפיים איש, בהנחה שקיימים עשרים אנשים שרגילים להחנות את הרכב באזור, – הקול של אותם אלפיים לא יבוא לידי ביטוי. הם יישארו על הנייר. אפשר לחשוב על כל מיני מנגנונים שגורמים לסטטוס קוו להישמר כפי שהוא בתחומים שונים, ואחד מהם הוא קבוצת אינטרס. אני חושב שבעלי דירות במובן הזה, ובמיוחד בעלי דירות ותיקים, אלו אנשים שיש להם השפעה לא פרופורציונלית על מדיניות דיור, בדומה לבעלי רכב שרגילים להקצאה גדולה ולא סבירה מהעוגה הציבורית."

לתובנות שקשורות ב- YIMBY הגיע טל מתוך מחשבות על מהותו של התכנון, ומניסיון מתמיד להגיע אל שורשי התכנון ולהבין כיצד הוא מתכתב עם השטח. הוא מסתמך לדוגמא על תיאוריה כלכלית של תכנון של William A. Fischel, שטוענת כי תכנון ושלטון עירוני ככלל משרתים את בעלי הבתים. "פישל אומר שמה שמניע לרוב את תנועת NIMBY'''' בארה"ב ומה שמאפיין את השלטון המקומי בכלל, קשור לניהול סיכונים. אפילו שינויים שנדמה לנו שבסבירות רבה עשויים להטיב עם בעלי הדירות, במרבית המקרים יתקלו  בהתנגדות בשל שנאת סיכון".

ובהקשר למציאות הישראלית, איך אתה רואה את זה?

"אני חושב שמה שמעניין בהקשר הישראלי, הוא שמתרחש כאן תהליך הפוך ממה שמתרחש בארה"ב. הממשלה יצרה סביבה מוסדית חדשה ששינתה את המשוואה דרך פינוי בינוי ובעיקר תמ"א 38. זה לא שבעלי דירות לא מבינים את החסרונות מבחינתם – עומס על תשתיות, ריבוי שכנים. הם מבינים את הבעייתיות, ובכל זאת היתרונות הכלכליים והגדלת רווחת הדיור מספיק משמעותיים בשביל לגבור על כך. למעשה, המדינה הצליחה לייצר מנגנון שמוביל את בעלי הדירות לתמוך בציפוף ובתוספת דיור באזורי הביקוש. בארה"ב, כאמור, האינטרס מוביל את התושבים להתנגד לבנייה.

כיום טל מסיים מסלול דוקטורט במדע המדינה בהנחיית פרופ' אבנר דה שליט ופרופ' מיכאל שלו. בשנים האחרונות הוא חוקר אי שיוויון בערים וכותב על התחדשות עירונית. עוסק כמתכנן ויועץ מדיניות דיור לעיריית תל אביב ומהווה חלק מהצוות שכתב את תכניות הדיור העירונית.

 

כאמירה לסיכום, התשובה לשאלה 'איפה אתה רואה את עצמך בעתיד?', מגלמת את אותו דיאלוג אישי בין התיאוריה לפרקטיקה ובין ההלכה למעשה. טל משיב כי היה רוצה לעסוק בלימוד ועיצוב מדיניות בתחום, בהם הוא עוסק כבר היום (טל מעביר קורס באוניברסיטה העברית ביחד עם דר' סילברמן וממשיך בעשייה ציבורית) . יחד עם זאת, בקנה מידה רחב יותר, טל שואף לשיפור האקדמיזציה בתחום התכנון בישראל ובאיכות המדיניות העירונית.

"אחד הדברים שצריך לשנות הוא את האופן שבו אנחנו מלמדים תכנון. הרבה אנשים מוכשרים הולכים ללמוד תכנון ותכניות הלימוד לא משקפות את זה מספיק. אני חושב שהייתי רוצה לקחת חלק בדברים האלו; השינויים בפרקטיקה התכנונית ובאופן שבו שאנחנו מבינים עירוניות צריכים לבוא לידי ביטוי גדול יותר בתכניות הלימודים של מתכננים."