איך צומחת עיר חרדית? ואילו מנגנונים קהילתיים תומכים בבנייה, בתהליכי ההתבססות, ובהמשך בשגשוג של קהילות חרדיות בערים פריפריאליות?
"הקליניקה הנודדת" של האוניברסיטה העברית בחנה את השאלות האלו בסיור שהתקיים בבית שמש בשבוע שעבר.
לאורך היום העשיר הזה למדנו, בין השאר, על תפקידן של עמותות בנייה בהקמת שכונות מגורים, על הכלכלה הלא פורמלית שמתקיימת בקומות חנייה ריקות, על האופן בו ,בתי כנסת פופ-אפ' וישיבות גבוהות מתפקדות כתשתית קהילתית שכונתית, על 'חדר אופציה' והאופן בו התא המשפחתי נערך לספק את צרכי הדיור של הדור הבא.
מי שפתח עבורנו את דלתות העיר לסיור ושימש כמקור התבונה להבנת התהליכים החברתיים והמרחביים בעיר הוא בנצי ראקוב, ראש תחום הדיור במכון החרדי למחקרי מדיניות, ובעל תואר שני במדיניות ציבורית עם התמחות בתכנון עירוני באוניברסיטה העברית. הצטרפו אלינו בחלקים שונים, אוהד כהן, אדריכל העיר בית שמש, שנתן הרצאת רקע עשירה על ההתפתחות המרחבית-תכנונית של העיר; יעל היימן, אדריכלית העיר לשעבר, שעזרה לנו לפענח את המציאות המרחבית תוך כדי סיבוב בעיר; וענבר וייס, מהנדסת העיר, שהציגה תפישה עשירה ומרתקת לגבי תפקיד מערכת התכנון ביחס לבנייה א-פורמאלית.
"הקליניקה הנודדת" היא פרויקט מיוזמתה של הקליניקה האורבנית באוניברסיטה העברית בירושלים, במסגרתו יוצאים.ות מתכננים.ות עירוניים.ות, עובדים.ות קהילתיים.ות, א.נשי.ות המגזר השלישי, אקדמאיים.ות, ועובדי.ות שלטון מקומי ומרכזי לסיורים משותפים בערים שונות בישראל, על מנת ללמוד ולהכיר פרקטיקות שונות של בניית תשתיות קהילתיות עירוניות איכותיות ויציבות כחלק מתהליכי חידוש עירוניים.
צוות "הקליניקה הנודדת": אמילי סילברמן, מיכל ברייאר, הילה לוטן ובלה אלכסנדרונוב.
