בחודש מאי 2016 הקליניקה האורבנית אירחה במכון ללימודים עירוניים ואזוריים משלחת של סטודנטים ומרצים מהמכון ללימודים עירוניים באוניברסיטת טורונטו. במהלך שבוע, המשלחת השתתפה בסיורים בשטח, הרצאות, פגישות אישיות ופאנלים משותפים במטרה ללמוד על התחדשות עירונית ויצירת מקום (Placemaking) בירושלים. עבורנו, היתה זו הזדמנות לגלות איך המאמצים בירושלים נתפשים על ידי אורחים המגיעים מעיר שהרטוריקה שלה מוכוונת לעידוד מגוון אנושי (המוטו העירוני של טורונטו הוא "מגוון הוא הכח שלנו"), לחזק קשרים אקדמאיים בינלאומיים ולאפשר חוויית למידה בה אנשי מקצוע וסטודנטים ישראליים יכולים ללמוד מניסיון בינלאומי.
שני ימי השיא של המשלחת הוקדשו ליצירת מקומות (Placemaking) בירושלים ולהתחדשות עירונית:
1 | יצירת מקומות בעיר מורכבת ורב-תרבותית
ביום השיא שהוקדש לפעילות הפלייסמייקינג בירושלים, ערכו חברי המשלחת סיורים בין פרוייקטים שביצעו "עמיתי ירושלים" - סטודנטים לתואר שני המובילים פרויקטים של יצירת מקומות בשכונות מגוונות בירושלים במסגרת מלגה שנתית. הסיור כלל ביקור בשטח ודיון על ההקשר החברתי בו נערכים הפרויקטים השונים: שכונה פלסטינית במזרח ירושלים, שכונה חרדית במרכז העיר החרדי, שכונת תפר מעורבת ושכונה בלב העיר המערבית. בסיום הסיור קיימנו פאנל עם נציגים מחברת "עדן" לפיתוח מרכז ירושלים, מתכנן רובע לב העיר (בו נערכים הפרויקטים), המתכננים האורבניים המלווים את הפרויקטים, נציגת "רוח חדשה" המרכזת את פרוייקט "פלייסמייקינג יצירתי" וחברי המשלחת הישראלים והקנדים.
הפאנל עסק בערך של עבודה בקנה מידה קטן, אשר לעיתים פועלת להנציח סיטואציות עירוניות לא רצויות. כך למשל, אחד הפרויקטים (במזרח העיר) פעל ליצירת מקום חברתי באזור אשר הפך מוזנח לאור חומה פרטית שחסמה את הרחוב. חומה, אשר מרבית האנשים יודו - לא היתה צריכה להיות קיימת מלכתחילה. בדוגמה אחרת (בשכונה חרדית) הפרויקט ביקש ליצר מקום נעים לילדים בחצר פנימית מוזנחת שהפכה לאורך השנים לחניון פרטי. פתרון לטווח הארוך כנראה יצטרך להתמודד עם הצורך לפקח על הרחבות הבניה ולהוסיף שטחים ציבוריים בשכונה. אם כן, נשאלה השאלה - מה הערך של הפרויקט? האם כדאי להמשיך אותו בעתיד?
רביד פלג מנחה סיור סביב פרויקט פלייסמייקינג בשכונת הבוכרים (מאי 2016)
נציג חברת "עדן" טען כי הפוטנציאל שמרגש אותו בפרויקט הוא היכולת של מקרי דוגמה בקנה מידה קטן להכניס גישת שינוי מלמטה-למעלה למערך התכנון העירוני. לטענתו, גישה זו נדרשת במיוחד באזורים בהם אין אמון בין העירייה והתושבים, כגון מזרח העיר או השכונות החרדיות. מתכנן הרובע הסכים והוסיף כי במקרים בהם אין יחסי אמון בין העירייה והתושבים - כפי שנפוץ בשכונות חרדיות או בשכונות פלסטיניות - פרוייקטים בקנה מידה גדול שאינם מקבלים הכנה מוקדמת עלולים להעביר משאבים למקומות לא מתאימים או לכאלה שאינם רצויים מבחינת התושבים. לכן, פרוייקטים בקנה מידה קטן יכולים למשוך תקציבים אל מקומות נכונים יותר, אשר העבודה בהם נעשתה בתשומת לב ותוך תקשורת מתמשכת.
המתכננת הקהילתית הוסיפה כי הפרויקטים הקטנים הצליחו לקשר בין תושבים ובין המינהל הקהילתי ולעודד יוזמות נוספות. כיום יותר מבעבר, היא טוענת, תושבים שונים שלפני כן לא דיברו אלה עם אלה, מתחילים להכיר וליצור קשרים סביב דאגה למרחב ציבורי משותף. לדבריה, כיוון שאין תקנים לעבודה אינטנסיבית כל כך כיום, התוספת של סטודנטים המרכזים את הפרויקט ואת הפעילות הקהילתית היא חיונית. ואכן, אחת הסטודנטיות המובילה פרויקט של יצירת מקום העידה כי היא עצמה עובדת הרבה מעבר לשעות המלגה. אולם, חוויית הלמידה שלה עולה על כל פרויקט שנעשה במסגרת הלימודים הרגילים. לטענתה, הפרויקט נתן לה ניסיון מעשי לא רק בתכנון אלא גם ביישום. כעת, היא טוענת, היא מבינה כמה מאמץ נדרש על מנת לייצר תוצאות בשטח, קטנות ככל שיהיו.
מה התפקיד של האקדמיה ביצירת מקומות?
הרכזת של הקליניקה העלתה את השאלה "מה התפקיד של האקדמיה בהנחיית פרויקטים ליצירת מקומות?". ואכן, בפועל גורמים שונים - ממשלתיים, עירוניים ואזרחיים - יכולים לפעול לייצר מקומות. אם כך, מדוע דווקא האקדמיה? לטענתה, הכח של האקדמיה הוא בבחירה וקידום של ערכים ספציפיים בפרויקטים, כמו פיתוח חברתי או שוויון אשר לאו דווקא יעמדו במוקד הפרויקט אם זה יקודם על ידי גורמים אחרים. מתכנן הרובע טען כי "אנחנו עדיין לא שם מבחינה אקדמית", אך הפעילות שנעשית יכולה לסייע לייצר את הידע הנדרש לשפר את הפרויקטים.
מנהלת הפרויקט העירה שהיא רואה ביצירת מקומות מעבדה עבור סטודנטים. לטענתה, " סטודנטים לתכנון הם כמו רופאים - ככל שהם רואים יותר מקרים אמיתיים ובעיות מורכבות הם יכולים לפתח את ההבנה ואת הפתרונות הדרושים לפתרונן". המתכננת הקהילתית העידה מצידה כי היתרון המרכזי של מעורבות סטודנטים בפרויקט הוא הנייטרליות שלהם. לדבריה, סטודנטים אינם מעוררים חשד בקרב התושבים והם עצמם אינם חוששים מהאחריות. לכן, הם יכולים להיות נועזים יותר מאנשי מקצוע או בעלי תפקידים רשמיים מצד אחד, ולאסוף מידע רב ומועיל מצד שני.
לסיכום, חברי המשלחת העידו כי הסתכלות על ירושלים דווקא דרך פרויקטים בקנה מידה קטן אפשרה להם להבין טוב יותר את המורכבות של ירושלים. לטענתם, המגוון התרבותי ואופי התכנון בירושלים מעלה אתגרים שאינם תמיד נוכחים בערים אירופאיות או צפון-אמריקאיות, ומעודד פניה להשראה ממדינות הדרום הגלובלי, הודו ומרכז אמריקה.
2 | התחדשות עירונית בירושלים ובטורונטו
יום השיא השני עסק בהתחדשות עירונית. האדריכל והמתכנן האורבני ייטב בוסירה והעובדת הקהילתית דנה גזי (המסיימת בימים אלה תואר שני בתכנון ערים) - לשעבר הצוות האורבני של מינהל קהילתי יובלים - הנחו את המשלחת בסיור בעקבות פרויקט התחדשות עירונית בקריית יובל. השאלה המרכזית שהנחתה את הסיור היתה כיצד אפשר לתקן ולשפר פרויקטים מתדרדרים של דיור ציבורי (השיכונים אליהם הופנו עולים עם קום המדינה) הממוקמים בקצוות השכונות, תוך כדי שימור ערכי הנוף ויצירת ויצירת הזדמנויות כלכליות וחברתיות עבור התושבים הקיימים.
דנה גזי וייטב בוסירה מנחים דיון על התחדשות עירונית בקריית יובל, ברקע מבני השיכונים (מאי 2016).
הסיור בקריית יובל הסתיים בפאנל, בו הוצג כהשוואה מקרה של התחדשות עירונית בדיור ציבורי בטורונטו (פרויקט ריג'נט פארק), שתוכנן מחדש כפרויקט מעורב הכנסה. פרופ' שאונה ברייל תיארה פרויקט שדומה במהותו לפרויקט פינוי-בינוי המוכר לישראלים. במסגרתו תוכנן מחדש פרויקט במרכז העיר שכלל 2100 יחידות דיור של תושבים קשיי יום. כך למשל, 60% מדיירי הפרויקט היו מהגרים (שליש מהם בחמש השנים האחרונות) ועל פי סקרים סטיטסטיים, היו אלה התושבים העניים היותר במדינה.
למרות הדמיון לתכניות הפינוי-בינוי הישראליות היו כמה הבדלים מרכזיים בין המקרה הקנדי ופרויקטים ישראלים. בעוד בישראל תכניות ההתחדשות מיועדות לדיור פרטי של בעלי דירות או שוכרים, בטורונטו היה מדובר בבניה שחלק רב ממנה הוא דיור ציבורי. הבדל מעניין נוסף טמון דווקא בתוצאות הפרויקט: בפרויקט הקנדי בחלק מהמקרים הדירות החדשות שנבנו היו קטנות יותר מדיור המקורי, ואילו בישראל פרויקט התחדשות מתגמל את בעלי הדירות ביחידות דיור מרווחות יותר. כאן טמון הבדל משמעותי - במודל הקנדי הרווחים מן הפרויקט לתושבים המעורבים לא היו חייבים לבוא לידי ביטוי בגודל הדירה. במקום זאת, הרווח מן הפרויקט יכול להיות מושקע בשיפור מרחבים ציבוריים או מוסדות הציבור העומדים לשירות התושבים.
בפאנל שנערך לאחר ההרצאה הגיבו אנשי מקצוע שונים מישראל. כך למשל, עמית פוני (מנהל חברת "מוריה" להתחדשות עירונית בירושלים) העיר כי העירייה צריכה להכין מראש את הפרויקטים כדי להבטיח שהיזם יוכל ליישם מטרות חברתיות. שירה אבני, העובדת הקהילתית האחראית על הטמעת שיקולים חברתיים בתכנון בירושלים, הגיבה שהיא התרשמה ביותר מהכבוד שהפגינו בטורונטו כלפי תהליך העבודה הקהילתית. כך למשל, בטורונטו 30 מארגנים קהילתיים עבדו בפרויקט, בעוד בירושלים לכל שתי שכונות ישנה עובדת קהילתית בודדה, ואילו ברמה העירונית ישנם רק שני תקנים.
המתכננת החברתית חגית נעלי יוסף טענה שהיא התרשמה מהסיכון שעיריית טורונטו הסכימה לקחת בכך שיצרה פרויקט דיור רב קומות עם אוכלוסיות ברמות הכנסה שונות, פרויקט פיילוט שלא היתה הבטחה שיצליח - רק תקווה לכך. איילת קראוס, (בחופשה ממשרד השיכון) העירה שרוב המשאבים של המגזר הציבורי כיום נכנסים לתכנון של מגורים. לטענתה, צריך להקצות יותר משאבים גם לתכנון של המרחב הציבורי ומבני הציבור.
חברי המשלחת מטורונטו ציינו לחיוב את הקשרים הנהדרים בין העובדת הקהילתית והמתכנן האורבני שפעלו בקריית יובל. לטענתם, בטורונטו שיתוף פעולה בין עובדים קהילתיים ומתכננים אינו מובנה במערכת העירונית. ומעבר לכך, חסרים מתכננים ועובדים קהילתיים הפועלים באופן שוטף בשכונות, כפי שקיים במינהלים הקהילתיים בירושלים.
אחרית דבר
בסבב הסיכום של המשלחת, אחד המשתתפים מטורונטו העלה תהיה - "טורונטו תמיד מנסה להיות ניו יורק, האם ירושלים רוצה להיות תל אביב?". אחת הסטודנטיות הקנדיות (ישראלית במקור) טענה כי אסטרטגיית הפיתוח הכלכלי של ירושלים מתחרה, במובן מסוים, ביתרון של תל אביב. אולם, כפי שהיא מתנהלת כיום יש לכך חסרונות ויתרונות. לטענתה, מצד אחד, ישנו ניסיון לנטרל את הפיתוח הכלכלי מהפוליטיקה, והדחקה זו מביאה לליבוי הקונפליקט הפוליטי. מצד שני, הזווית של פיתוח כלכלי מאפשרת להסתכל על ירושלים ממבט שונה - לא רק כעיר הקודש או כסכסוך לאומי או דתי - ולפתוח אפשרויות חדשות בפני תושביה. לטענתה, הבעיה היא שהקונפליקטים מתחזקים מהר יותר מהפיתוח הכלכלי וללא התייחסות מתאימה - יכריעו את העיר.
לסיכום, חברי המשלחת הודו על כך שלמדו על המורכבות העירונית של ירושלים. הם הציעו הצעות לניסוח מחדש של האתגרים העומדים בפתחה, המתאימים יותר להקשר המקומי. כך למשל, אחד הסטודנטים הציע "להתחיל לבחון את ירושלים כעיר רב-דתית, במקום אימוץ ההגדרה הרב-תרבותית השכיחה בעולם". אחת מחברות המשלחת סיכמה את הדברים בכך שלמדה "עד כמה לאקדמיה יש פוטנציאל להשפיע באופן משמעותי על העולם".
לקריאה נוספת:
