גן עדן של דיור בר השגה – עד שיוכח אחרת

תכירו את כריס לטו משכונת בלאקלנד (Blackland) שבאוסטין, טקסס. כריס עובד ב-CDC השכונתי, ארגון לדיור בר השגה שהוקם במקור כדי להילחם בהפקעת הקרקעות לטובת האוניברסיטה הסמוכה ובעליית המחירים שהפיתוח הלא מבוקר גרר עימו.


בבלאקלנד שבמזרח אוסטין כ-250 בתים (כ-1000 איש), רובם בתים פרטיים עם חצרות. כ-50 מהם נמצאים בבעלות ה-CDC, והשאר בבעלות בעלים-דיירים (עם מעט מאוד בתים מושכרים). עצוב לגלות כי המיסים העירוניים באוסטין עולים עם שווי הנכסים, מה שמוביל לדחיקה גם של בעלי בתים עם הכנסות נמוכות, בנוסף להדרה ה'קלאסית' של שוכרים ושל דור שני בשכונה.


Blackland CDC הוקם על ידי האיגוד השכונתי (Neighborhood Association), גוף יציג ובעל כוח חוקי ממשי שמייצג שכונות (קונספט מרתק כשלעצמו שראוי להתייחסות נפרדת). רק שתבינו כמה יציג – שיעור הצבעה של כ-60-70% מבעלי זכות ההצבעה (כלומר, יותר יציג מברק אובמה). בועד המנהל של ה-CDC כ-7-8 נציגים, כולם תושבי השכונה. הארגון שם לו למטרה לקנות את כל הבתים המוצעים למכירה בשכונה, וזאת כדי להשכירם במחירים מוזלים לאלו הזקוקים לכך – קשישים, סטודנטים, בעלי מוגבלויות ועוד. מדובר בכ-30-50% הנחה ממחירי השוק באיזור.


 מעבר לדיור בר השגה, הארגון מוביל פרויקט של בתי מעבר לדרי רחוב. הבתים מועמדים לרשותם של דרי רחוב הרוצים ומסוגלים להשתקם למשך שנה, במהלכה הם מקבלים דיור זול במיוחד (כ-80% פחות ממחירי השוק), וליווי בכל הדרוש להם לצורך השיקום – מגמילה מסמים ועד השלמת בגרויות. הארגון מספק להם ייעוץ ארגוני (איך לנהל חשבון בנק ומתי ואיך לשלם חשבונות), והם אפילו מנהלים גינת ירק משותפת, שמעבר למימד הקהילתי והשיתופי שהיא מספקת, מבטיחה להם תזונה בריאה שגם מקלה על הארנק.


מפתחים את היחסים עם האוניברסיטה והעיריה


מבחינה היסטורית, ה-CDC הוקם לפני כ-31 שנים, בעקבות פרויקטי פיתוח שקידם נשיא UT דאז, אשר איימו להעלות את ערך הנכסים בשכונה, כך שתושביה העניים יותר יאלצו לעוזבה. כיום, רבים מחברי הסגל ומהסטודנטים של האוניברסיטה שמחים לעבוד במשותף עם הארגון, דרך ליווי של דיירים ועזרה בתכנון ובבנייה של פרויקטים חדשים. בקרוב אצלנו בעיסאוויה?


[עוד בנושא: קראו מה אמרו ראשי העיר ירושלים ותל אביב על יחסי השכנות עם מוסדות אקדמיים, ומה טל חשב על כך, בכנס היסוד של הקליניקה האורבנית]


הארגון מוביל פרויקטים מדהימים – למשל, מרכז קהילתי חדש שעומד להיחנך (הבנייה למעשה הושלמה וכבר מתנהלים בו אירועים), בתמיכת חברת המשכנתאות פאני מיי. או ציור רחוב מרשים שהושלם באישור העירייה וצויר על ידי מתנדבים מקומיים. או בתי הקשישים, עם ברביקיו, נדנדה ומרפסת בניחוח טסקני – אשר נבנו בסיוע סטודנטים לאדריכלות מהאוניברסיטה המקומית.


פגשתי גם את שרה, שגם עובדת ב-CDC וגם גרה באחד מהבתים של הארגון בדיור מוזל – שילוב מושלם, בו חברת הקהילה גם עובדת בארגון, מכירה את הצרכים ואת הבעיות, וזמינה תמיד (וגם הולכת 15 מטרים כל בוקר לעבודה). הבניין בו Blackland יושבים שייך לעירייה. כריס אומר שהם שם כבר 30 שנה – כמו טינאייג'ר שממאן לעזוב את בית ההורים, הם נצמדים לבניין העירייה ומעדיפים להשקיע את הכסף בעוד פרויקט ובעוד דיור בר השגה.


מבחינת המבנה המימוני של ה-CDC, בלאקלנד עצמאי בצורה מפתיעה. כ-90% מהתקציב השנתי מגיע משכר הדירה שמשלמים התושבים, ועוד 7% בדמות משכורות לעובדים הסוציאליים המלווים את הדיירים מהעירייה ומהמחוז. רק 3% מהתקציב מגיע מקרנות פילנתרופיות ומתרומות פרטיות, אחוז שהארגון מקווה להגדיל בשנים הקרובות, מתוך שאיפה להגדיל את נפח פעילותו.


יש גם מתנגדים


כריס ושרה מספרים שניהם על הגיוון הרב של תושבי השכונה – לא רק מבחינה אתנית (לבנים, אפרו-אמריקאים והיספנים), אלא גם מבחינה סוציו-אקונומית. לצד תושבי השכונה העניים יותר, חיים גם בעלי מקצועות חופשיים מבוססים ביותר, שדווקא שמחים לגור בשכונה מעורבת ומיוחדת. בית הספר המקומי קולט את כל ילדי השכונה, וכשביקרתי בגן המשחקים ילדים מכל הצבעים שיחקו בו. מדי שנה גם מתקיימת מסיבת רחוב שזוכה לפי כריס לפופולריות רבה.


לואיס, אפרו-אמריקאי שמתגורר בבלאקלנד מאז 47', מציג צד זוהר פחות של הסיפור השכונתי. הוא מבכה בפני את השתנות אופי השכונה עם כניסת התושבים הלבנים (השכונה היתה שחורה לחלוטין, לדבריו). הוא גם אומר כי למרות מאמצי ה-CDC, מסי העירייה עדיין עולים, וחלק מהתושבים הותיקים נדחקים לפרברים באין ברירה (תמונת מראה מעניינת של החזרה הלבנה לעיר?). 


במקביל, כרבע מתושבי השכונה מתנגדים לפעילות הארגון, כי הוא שומר את ערך הבתים נמוך ולא מאפשר פיתוח מהיר של האיזור. אולם כאמור, ועד השכונה שנבחר ברוב קולות עומד מאחורי ה-CDC. לואיס נראה מיואש, אולם יכול להיות שעבור תושבים צעירים יותר המפגש בין התרבויות נתפש כמפרה וכחיובי יותר – למשל, פגשתי את אליזבת', מקסיקנית כבת 45 עם כמה ילדים קטנים, בגן המשחקים המקומי. היא מרוצה מהחיים בשכונה, בה היא גרה כבר 13 שנים, למרות שהיספנים מהווים בה מיעוט קטן.


קצת פרספקטיבה עירונית


ה-CDC של בלאקלנד חבר ברשת עירונית של ארגונים המקדמים דיור בר השגה, הכולל עבודה מול העירייה וחינוך הציבור למידע על דיור בר השגה. מעניין לציין כי הארגון כולל גם חברות פרטיות, למשל חברות בנייה שמקדמות חלוקה של בתים עם גינות גדולות הפונות לסמטאות (Alley Houses), שיודעות כי קהל הרוכשים הפוטנציאלי הגדול ביותר שלהן הוא ארגוני דיור בר השגה. ב-2013 אישרו במשאל-עיר תושבי אוסטין הנפקת אג"ח בשווי של 65 מליון דולר לצורך בנייה בבעלות עירונית של דיור בר השגה.


CDC’s, מתי כבר תעשו עלייה?


[עוד בנושא: מחקר של שרה קרמר וחיים פיאלקוף על יוזמות מקומיות לדיור בר השגה בישראל]


סרטון תדמית של ה-CDC: