מדברים על מעורבות הציבור בתכנון

משחק הקוביות שהמציאו סטודנטים ב"מראה מקום", צילום באדיבות ליאת בריקס-אתגר

בשנים האחרונות מתנהל מאבק סמנטי בין המושג הוותיק "שיתוף ציבור", ובין חלופות מתחרות כמו "תכנון עם הציבור", "שותפות הציבור" או "תכנון מערב אוכלוסייה". בין היתר, הוא מצביע על סוד די גלוי בתחום: שהמודל הקיים לשיתוף ציבור בישראל אינו מצליח ליצור את התוצאות שביקשנו שישיג. כפי שהם מתנהלים כיום, מפגשי שיתוף ציבור אינם מצליחים לרוב להפיק ידע שימושי, להציף קולות שונים ולקדם את התכנון.

השנה, סדרת מפגשים של המכון ללימודים עירוניים ואזוריים והקליניקה האורבנית ביקשה להעלות את הנושא לבחינה מחדש באמצעות דיון משותף בין מרצים  - אקדמאיים העוסקים בפרקטיקה ואנשי מקצוע העוסקים גם בחשיבה תיאורטית – וסטודנטים. כל מפגש יעלה לדיון ציבורי על במה זו יחד עם תגובות ורעיונות של סטודנטים לתואר שני בתכנון ערים. מדי הרצאה נעלה את התגובות המצטיינות של סטודנטים לתואר שני במכון ללימודים עירוניים, ותגובות נבחרות יעלו בהמשך למגזין שפת רחוב.

 

סקירת המפגשים:

>> אדריכלות אזרחית: מעבדת הניסויים של מראה מקום (לפוסט המלא)

>> מעל"א: המרכז שקשר את עתיד הישובים הערביים בתכנון עם התושבים (לפוסט המלא)

>> "עד שיהיה גם שיתוף ציבור: תהליכי התנגדות כזירה ציבורית" (לפוסט המלא)

>> "לקראת מרחב תכנון חדש: אפליקציות לתכנון משותף" (לפוסט המלא)

 >> "מודל עירוני למעורבות הציבור בתכנון: הכירו את המינהלים הקהילתיים בירושלים" (לתגובות הסטודנטים)

אדריכלות אזרחית: מעבדת הניסויים של "מראה מקום"

 

 

אתגר-בריקס יזמה את היחידה לאדריכלות אזרחית בבצלאל לפני שלוש שנים על מנת להעניק לסטודנטים לאדריכלות בשנים מתקדמות אפשרות להתמחות באדריכלות חברתית, אשר חלק מרכזי בה מופנה ליצירת השתתפות אזרחית בתהליכי התכנון, על בסיס עקרונות של עיצוב, מחשבה פוליטית, טכנולוגיה ואקטיביזם. על מנת ליצור עוגן פיזי ורעיוני לעבודת היחידה, הקימה אתגר-בריקס את "מראה מקום", מרכז הפועל בשכונת קריית יובל בירושלים בשיתוף עם המינהל הקהילתי "יובלים". המרכז, היא מספרת, מתבסס על עבודת מיפוי סוציולוגית ושם דגש על שילוב טכנולוגיות קוד פתוח שמאפשרות חשיפה של מידע תכנוני לציבור.

טכנולוגיית ידע כאמצעי לשינוי חברתי: בין פשקוויל לאפליקציות

אחד הפרויקטים שאתגר-בריקס מדגימה באמצעותם את השינוי התפישתי שיוצרת טכנולוגיית הקוד הפתוח הוא צילום באמצעות בלון. דוגמה זו זכתה במהלך ההרצאה (ולאחריה) בביקורת רבה כיוון שהיא נדמית כמשחק ולא כפתרון לבעיות תכנון משתף. מדובר למעשה במארז לשימוש עצמי של בלון, אליו נקשרת מצלמה, המורמת מעל הקרקע באמצעות חוט. "מראה מקום" השתמשה בה, למשל, כחלק מפיקניק תכנון – תושבי שכונת קריית יובל, סטודנטים ומתכננים הוזמנו לאירוע חוץ במהלכו יצאו למפות עצמאית את אזור הנקרא ואדי היובל כאשר התוצאה היא צילומי אוויר איכותיים ומקצועיים שיכולים לשמש את הקהילה לתכנון בעתיד כיוון שאינם מוגבלים על ידי זכויות יוצרים. "אני תמיד מצטטת את המקרה הזה, כי מאוד פשוט להסביר את ההשפעה שלו, וזאת למרות שההיתוליות שבו מתעתעת" מסבירה אתגר-בריקס. "חלק מהרעיון היה ליצור אירוע קהילתי שהוא כייפי, ולכן סביר שיותר תושבים יסכימו להשתתף בו, מאשר במפגש תכנון מחניק". 

>> להמשך קריאה על ההרצאה (כותרות נוספות: "הפלטפורמה הציבורית היא חיונית, צריך לצאת ממסגרת החשיבה הנאו-ליברלית", "בשירות עקרונות של צדק חברתי: 'אני מוותרת על הגישה הטהרנית')...

>> לתגובות הסטודנטים

>> עוד על הסמינר המכוני ולרשימת ההרצאות המלאה

 

מעל"א: המרכז שקשר את עתיד היישובים הערביים בתכנון עם התושבים

 

הועד הציבורי של טייבה | באדיבות מעל"א

 

במפגש השני התארחה אדר' (ועוד רגע דוקטור) ענאיה בנא -  אדריכלית נוף וחוקרת תכנון שעובדת מזה למעלה מעשר שנים במרכז הערבי לתכנון אלטרנטיבי (מעכשיו: מעל"א).[1] ההחלטה להקים גוף שתומך באינטרסים מגזריים, היא מסבירה, התקבלה בין היתר לאור ההפרדה המרחבית הברורה הקיימת בישראל. "לו יהודים וערבים היו גרים באותם ערים ושכונות, אולי לא הייתה הצדקה כל כך ברורה להקמת גוף ייעודי לאחת מהאוכלוסיות. אולי היינו יכולים לומר שאין מקום לייצג דווקא קבוצה חברתית אחת בתהליך התכנון. אבל במקרה הישראלי ההפרדה היא ברורה ובאה לידי ביטוי גם בכך שכמעט ואין יהודים המתגוררים בישובים ערביי ולהפך, וגם בצורה שקיבלו יישובים ערביים עם השנים לאור מדיניות תכנון ברורה. התוצאה של המדיניות הזו היא דפוס חוזר מבחינת בנייה, יצירת גבולות, ותשתיות".

 >> להמשך קריאה על ההרצאה (כותרות נוספות: איך אפשר לשתף את הציבור בלי הנהגה ציבורית נבחרת? "חמולות זה לא נושא שאי אפשר לדבר עליו")

 >> לתגובות הסטודנטים 

>> עוד על הסמינר המכוני ולרשימת ההרצאות המלאה

  

עד שיהיה גם שיתוף ציבור: תהליכי התנגדות כזירה ציבורית

 מציג את תכנית ספדי_ קרדיט למגמה ירוקה.jpg

התנגדות לתכנית ספדי | מתוך: מגמה ירוקה

במפגש השלישי התארחה עו"ד תלמה דוכן, אחת ממתי המעט המועסקים כיום על ידי מינהל התכנון כחוקרי התנגדויות. משנת 95' היא עוסקת בחקירת התנגדויות לתכניות שונות, מתכניות בסמכות מקומית ועד תכניות מתאר ארצי מורכבות. "יש כמובן תקנות לתהליך ההתנגדויות, אך עדיין מדובר בתחום פתוח יחסית, שמאפשר לכל חוקר לפעול על פי שיקול דעתו. אופי העבודה המוקפד שלי מביא לכך שהרבה פעמים אני לא רק שומעת התנגדויות ומגבשת המלצות, אלא גם מציעה תיקונים לתכנית עצמה".

במהלך השיחה התברר כי למרות חוסר הרשמיות המעגנת את התפקיד, בסופו של יום לחוקרת יש את אחד התפקידים המשפיעים ביותר על אופי שילוב עמדות הציבור בתכנון. "חוקרת רק ממליצה, ההחלטה מסורה למוסד התכנון. למרות זאת, פחות מחמישה אחוז מההמלצות האלה נדחו במהלך דיונים לאורך השנים. למוסד תכנון אין את הזמן, הכלים והיכולת לבקר את המלצות החוקרת על מנת להפוך אותם. מבחינתי, הפתרון לכך הוא בכתיבת הדו"ח המפורט והבהיר ביותר שאפשר לכתוב, כזה שיאפשר לא רק לבקר את תהליך ההחלטות שלי, אלא להגן על החלטות מוסד התכנון בשלב מאוחר יותר". רק בשביל לסבר את האוזן – אחד הדו"חות האחרונים של דוכן כלל מעל 1,000 עמודים.

 >> להמשך הכתבה בכתב העת "שפת רחוב" (כותרות נוספות: "הליך ההתנגדויות הוא חשוב, אך אין לטעות בו - זה אינו שיתוף ציבור" "אם שיתוף ציבור יקבל מקום, התנגדויות יוכלו לחזור לשרת את מטרתן המקורית")

>> לתגובות הסטודנטים

>> עוד על הסמינר המכוני ולרשימת ההרצאות המלאה

 

לקראת מרחב תכנון חדש: אפליקציות לתכנון משותף

 

הדגמה של האפליקציה | מתוך אתר commonplace

 

בשעה שיותר ויותר יוזמות מדברות על ערים חכמות, המרחב העירוני הממוחשב ושקיפות, חלק קטן יחסית מהדיונים מתמקדים במשמעויות של התהליכים האלה על חלקו של הציבור בקבלת החלטות על עיצוב המרחב, דווקא אחד מהמאפיינים הדמוקרטיים החינניים ביותר שתופסים תאוצה בשנים האחרונות עם התערבויות DIY, אורבניזם טקטי ופלייסמייקינג. אחת החברות שמובילות את הדיון הנוכחי, כך נראה, היא חברת Commonplace הבריטית שמנסה לשנות את הדרך בה אנחנו חושבים על תכנון.

 

השותף המייסד, דויד ג'אנר קלאוזר, מסביר: "אחת הבעיות המוכרות היא שאנשים מקבלים אפשרות להגיב על תכנית רק לאחר שצוותי תכנון השקיעו זמן אדיר, לפעמים שנים, בעיצוב וקידום תכנית. במצב כזה, מנגנוני שיתוף נשארים ברמה הפורמאלית, כי הנטייה הטבעית תהיה להציג את התכנית ומיד להגן עליה ולשמור עליה כפי שהייתה. מתוך ההבנה הזאת, אנחנו מייצרים לא רק תכנה אלא גם תפישת עולם שונה לגבי איך נראה בכלל עולם תוכן של שיתוף ציבור במאה ה-21: איך עונים על הרצון והצורך של תושבים להשתתף בעיצוב הסביבה שלהם, לפתוח את הדיון להבחנות סובייקטיביות שמצליחות לבטא תחושות מגדריות או תרבותיות, ואיך מתרגמים את כל הנתונים החדשים האלה, לתהליכי תכנון ארוכי טווח ולעיצוב הסביבה שלנו".

  >> המשך הכתבה יעלה בקרוב לכתב העת "שפת רחוב" (כותרות נוספות: "החדשנות שבשילוב העולם הטכנולוגי עם קשרי קהילה ותיקים" "אפליקציה לכל מועד: מפרויקט דיור בפרבר ועד הערכה של רכבים אוטומטיים")

>> לתגובות הסטודנטים

>> עוד על הסמינר המכוני ולרשימת ההרצאות המלאה

 

מודל עירוני למעורבות הציבור בתכנון: הכירו את המינהלים הקהילתיים

 

המתכננת האורבנית במינהל קהילתי בוכרים מציגה מיפוי של תכניות מפורטות בשכונה במהלך "סיור שישי" של הקליניקה האורבנית

 >> כתבה מלאה בעקבות המפגש תעלה בקרוב ל"שפת רחוב" (כותרות נוספות: "תפקיד המתכנן האורבני במעורבות הציבור התכנון בירושלים", "על הקמתם של המינהלים הקהילתיים", "כי מציון תצא תורה?")