שבוע יוצרים מקום: פלייסמייקינג בישראל

איך היו נראות ערים ישראליות אם הן היו נבנות סביב מקומות ציבוריים פעילים במקום סביב פרויקטים בקנה מידה גדול? אם היינו הופכים אותן לא רק למקום שקל ונגיש יותר לחיות בו (Liveable) אלא גם כזה שאהוב על ידי האנשים (Loveable)? אם בכל עיר היינו מנסים ליצור 10 מוקדים מגוונים של עניין והתרחשות שהיו יוצרים מקום ציבורי מזמין עבור תושבים ממגוון רחב של גילאים ורקעים? אם היינו משנים את צורת המשילה כך שהיא היתה מאפשרת יצירתיות, אירועים קהילתיים ספונטניים, ניסויים ואפילו כשלונות?

שבוע "יוצרים מקום", שנערך בין התאריכים 10-14 במאי 2015 בהובלת הקליניקה האורבנית באוניברסיטה העברית והמעבדה לחדשנות וקיימות עירונית באוניברסיטת תל אביב הביא את הגישה של הארגון הבינלאומי Project for Public Spaces לשבוע של הרצאות וסדנאות מעשיות כדי להעלות את השאלות האלה בפני מקבלי החלטות, אנשי מקצוע מתחומים שונים, אמנים, אקטיביסטיים עירוניים ועוד. השבוע נערך בשיתוף פעולה בין גופים רבים שפועלים לשפר את הערים הישראליות: שגרירות ארצות הברית, עיריית תל אביב, עמותת מרחב לעירוניות מתחדשת, ג'וינט-אשלים ומרכז השל, עיריית ירושלים, מינהל קהילתי יובלים ומשרד הבינוי.  

להורדת חוברת "יוצרים מקום: פלייסמייקינג בישראל" (2015).

למידע נוסף על פרויקט "עמיתי ירושלים" של הקליניקה האורבנית, בשיתוף עיריית ירושלים וחברת "עדן".

10.4 – נווה שאנן: להחזיר נשמה למקום בהמתנה

עיריית תל אביב ארחה את הסדנה הראשונה, שעסקה במרחב שבין התחנה המרכזית החדשה והישנה. אין ספק שיש קושי בסיסי בהתמודדות עם אזור נווה שאנן (אחד מחברי המועצה פתח באנקדוטה לפיה שבוע לאחר שנבחר כבר שאלו אותו השכנים: "נבחרת, למה הסודנים עדיין כאן?"). מנחי PPS ניסו להעביר מה גישה מבוססת מקום יכולה לעשות על מנת לעזור לדמיין מקומות ציבוריים טובים יותר לכולם. בעיר הזו, אנשים נהנים מהמרחב יחד ושותפויות חינוכיות, מסחריות, אזרחיות ויצירתיות יכולות ליצור ולתחזק לאורך זמן את המקומות שחשובים להן ואהובים על ידיהן.

מתוך הגישה של פלייסמייקינג, העיר הופכת להיות התוצר של פעילות התושבים עצמם במקום מוצר מוגמר. אולי מתוך נקודה זו עלתה המסקנה שהשיטה עצמה יכולה להשתלב בתהליכים של שיתוף ציבור של העירייה ככלי פשוט לבניית אמון, חיזוק התושבים, העברת רעיונות ושימוש במשאבי הידע המקומיים. והעירייה מתכוונת לערוך פיילוטים לשימוש בגישה עבור תהליכים של שיתוף ציבור לפני ובזמן יצירת תכניות.  

>> למצגת של ארגון PPS: מהו פלייסמייקינג ואיך זה נראה בעולם

>> "איך מפתחים מקומות ציבוריים בערים?" אסתר זנדברג כותבת על שבוע פלייסמייקינג ב"הארץ". 

>> "משחק המקום": שאלון לסדנת פלייסמייקינג מתורגם לעברית (מקור: PPS).

 

11.4 – לוד: מה אם שוק לוד היה מקום נהדר?

הכנס של לוד "עירוניות קודם" נתן במה למגוון של דוברים המעוניינים בקידום עירוניות, והפעם בדגש על עירוניות בפריפריה החברתית. ההבנה כי התחדשות עירונית מדלגת על מקומות כמו לוד הביאה את הדוברים להעלות את ההטיות הקיימות בפעילות התכנון כיום – הנובעות מתפיסה מוטעית כי על מתכננים לתכנן מקום שמתאים עבור תפיסת העולם והאמצעים של מתכננים. ראשי ערים, מתכננות, כלכלנים, אקדמאים, נשות תקשורת ופעילים העלו במהלך היום שאלות כמו האם תכנית מתאר היא הכלי המתאים ביותר לשינוי, איזה סוג של פיתוח כלכלי מתאים לערים שאינן אזורי ביקוש, איך פועלים בקרב אוכלוסיות מעורבות ועוד.

הסדנה של PPS התמקדה בשוק לוד במטרה לאתר נקודות להתערבות, שותפויות אפשריות ושימושים חדשים שיעזרו לממש את הפוטנציאל האדיר של האזור. כיום, שוק לוד מתפקד ומשמש כמוקד משיכה, אך גם משיכה זו דועכת עם הזמן. תושבים וסוחרים במקום זכרו לו חסד נעורים וציינו בחיבה את התחושה הקהילתית והסחורה הטרייה, אך באותה נשימה גם טענו כי המקום סובל מהזנחה וחוסר נגישות, ומירידה בכמות הלקוחות מול שווקים מתחרים כמו שוק רמלה.

משתתפי הסדנה אתרו אפשרויות לשיתופי פעולה רבים שיכולים לסייע למקום ובהם שיתוף פעולה בין השוק ובין מוסדות הדת הסובבים על מנת לשלב את האטרקציות התיירותיות, הארגונים החברתיים אשר יכולים ליזום סדנאות בישול בשיתוף עם התושבים המקומיים, ואיתור מוזיאונים בלוד שיוזמנו להציג בשוק תערוכות ופרוייקטים ניידים בערב, כאשר השוק משמש כחניה. כהתערבויות מידיות עלו פירוק גדרות התיל המקיפות את המתחם לטובת מחסומי מכוניות עדינים יותר, הוספת דוכני אוכל מוכן ופינות ישיבה, רכישה מרוכזת של צליות וארגון דוכנים המאפשר מעבר, סידור מחדש של אזור הכניסה והוספת שילוט להתמצאות טובה יותר במרחב."אפילו אם הלקח היחיד שניקח מהסדנה זה האפשרות של התערבויות מיידיות, קלות וזולות עד שתכנון לטווח ארוך יכנס לפעולה – זה כבר שווה את זה" סיכמה אחת המשתתפות.

>> "עירוניות קודם - ומה אחר כך", רשמיו של שגיא גנות על כנס מרחב.

>> תמונות מכנס לוד (קישור לעמוד הפייסבוק של עמותת מרחב)

12.5 - שכונות מוחלשות כמקומות נפלאים?

הסדנא בערבה נערכה במסגרת האירוע השנתי של ג'וינט-אשלים ותכנית "מוטב יחדיו" האחרים על יוזמות חברתיות רבות באזור, בהן הפארק הקהילתי החדש של עראבה. כמו ערים ערביות רבות בישראל, עראבה סובלת מבעיות של מחסור בשטחים ציבוריים, קשיי נגישות בתחבורה וברגל המקשים על אוכלוסיית מבוגרים הולכת וגדלה, מחסור במשאבים כספיים ועוד. השנה, מארחי הכנס החליטו לשים במרכז את הגישה ליצירת מקומות טובים, בדגש על השילוב בין העבודה החברתית והפיזית: "בסופו של דבר, האנשים שאנחנו משרתים בפעילויות חברתית, העצמה, מנהיגות והעשרה חוזרים לבתיהם, לשכונות שלהם, לסביבה שלהם, ויש לה השפעה אדירה על האופן בו הם רואים את עצמם. מה עובר בנפשו של ילד שחי במקום מוזנח? האם הוא מרגיש בנוח להזמין חברים הביתה? כאשר שאלנו את התושבים מה הדבר המרכזי שמעסיק אותם הם השיבו לנו - המרחב הפיזי. עלינו להכניס את התובנה הזו לתכנית העבודה" אמר שמואל ילמה, ר' תחום בכיר באשלים.

בסדנאות בשטח פעילים חברתיים ותושבים הפנו את תשומת לב המשתתפים  לאתגרים התכנוניים הרבים שעומדים בפני פיתוח לטובת התושבים, בהם בעיות הנגישות הרבות, שטחים משותפים מוזנחים והקושי בפיתוח שטחים ציבוריים על קרקעות פרטיות בארץ. פיליפ וויט מ- PPS הציע להתמקד במקומות הקטנים קודם, למרות הקשיים האדירים של בעיות הנגישות שמחייבות שימוש ברכב פרטי ומקומות חניה רבים. "אם עומדים במקום שיש לו פוטנציאל, וכרגע יש בו חניה צריך לחשוב כמה אנשים היא משרתת ומכמה אנשים היא מונעת לבוא? האם זה השימוש הטוב ביותר למקום הזה? זה מפחיד אנשים, כי אנשים נוטים לחשוב שאם ביטלנו חניה אחת, בטח נבטל את כולן, בטח בסוף נחיה בעולם שאין בו יותר חניה לעולם, בשום מקום, אף פעם. אבל ברצינות, זה לא מה שקורה, שינוי לא עובד ככה, שינוי הוא תוספתי. גם כאשר יש צורך חיוני בחניה, צריך לחשוב - האם זה המקום הטוב ביותר עבורה, במקרה הספציפי הזה, או שאולי אם ניצור מקום טוב במקומה, אנשים יחנו קצת יותר רחוק כדי להגיע אליו".

קבוצות נוספות זיהו שותפויות אפשרויות לשיקום מרחבים הסמוכים למבני ציבור כמו שטח מוזנח שהיה סמוך לבית הספר המקומי, או שטח דומה בסמוך לטיפת חלב, שיכול להפוך למקום למידה ומפגש בנושאים הקשורים בבריאות. בטווח הארוך יותר הציעו המשתתפים לערוך מיפוי של אזורים המצריכים התערבויות לשיפור הנגישות כמו בניית טרסות או התקנת מעקות וכן להכניס לשימוש קולנועיות שיאפשרו לאנשים המבוגרים הגרים במעלה הגבעה להגיע למעון היום שלמרגלותיו עד שתושלם תכנית מקיפה יותר לשיפור הנגישות. ג'וינט אשלים כבר הודיעו כי יכינו כרטיסיות פרויקטים למימוש ההתערבויות המידיות וינסו למנף את רוח ההתנדבות של הקהילה המקומית.  

 

13.5 - מה אם נבנה את שכונות המגורים בירושלים סביב מקומות?

 עיריית ירושלים ארחה את שבוע "יוצרים מקום" כחלק מכנס התנעת המדיניות החדשה, המתמקדת ביצירת מקומות ציבוריים טובים שמשתפים אמנים, אנשי עסקים, תושבים וארגונים אזרחיים במטרה להחיות את שכונות המגורים מחוץ למרכז העיר.

"התמה פה היא תמה שאנחנו יצרנו, שאנחנו המצאנו, שאנחנו בנינו ועשינו ואנחנו מודעים לכך שברגע שהתושב עושה מעשה השכונה נעשית שלו. זה לא רק הבית שלו, החברים שלו - השכונה נעשית שלנו. והרעיון הוא לקחת את התהליך הזה לתוך המינהל הקהילתי והרובעים כפי שאנחנו עושים ברמה מסוימת ברמה העירונית. תראו מה עושה עמק הצבאים ופארק המסילה. בדיוק באותה מידה, צריך לגשת אל הפארקים היותר קטנים והפלייסמייקינג שאתם תובילו, המרכז המסחרי, השטח הירוק והשטחים הפתוחים הפרטיים והציבוריים - שהעירייה לבדה לא יודעת איך לטפל בהם. צריך לראות איך במקומות שהיו אתגרים, אפשר לייצר פתרונות. זו הפילוסופיה שאנחנו רוצים לקדם וזו האווירה שאנחנו רוצים להשרות בעיר". מתוך דברי הפתיחה של ניר ברקת, ראש עיריית ירושלים.

הסדנה שנערכה בקריית יובל נשענה על תכנית קיימת של אגף פיתוח עסקים לשיקום המרכזים המסחריים בשכונות. פיליפ מ-PPS הביא בתור דוגמה פרויקט מבולטימור, שרלוונטי במיוחד למרכזים המסחריים: "המרחב שעבדנו עליו [בבולטימור] היה מטופח ורחב ידיים, אבל אף אחד לא נשאר בו יותר מדי זמן. האנשים שעבדנו איתם רצו לגרום לו להפוך להיות מקום חשוב עבור הקהילה שלהם. הם עשו הפעלות שונות, שהיו דווקא מוצלחות, במטרה להביא אנשים למקום: מפגשים חברתיים לבעלי כלבים, ערבי ריקודים ושווקי איכרים. אבל הם גילו שכאשר ההפעלות נגמרו, לא נשאר מהם דבר והמרחב חזר להיות אנונימי וסתמי. רק עבודה עם האנשים שבאזור, ניסיון להבין מהם הדברים שחשובים להם, מהם הדברים שהם באמת צריכים ואיזה שינויים פיזיים מהירים וקלים אפשר לעשות כבר מחר, יכולים לקדם שינוי שיהפוך את המרחב למקום שמאפשר להתחבר זה עם זה גם כשההפעלה נגמרת".

>> לסרטון המסכם את סדנת הפלייסמייקינג בקריית יובל (קישור לעמוד הפייסבוק של הקליניקה).

אחד התוצרים המפתיעים יותר של הסדנה נבע מהמפגש עם משתמשי המקום, שביום רביעי אחר הצהריים היה תוסס ואירח משפחות מקומיות, קשישים מבית האבות הסמוך, פעילות חברתיות מהישיבה החילונית ויושבי בית קפה. רבים ביקשו לא לגעת במקום ולא לקלקל את האווירה הקהילתית שכולם נהנו ממנה. אחת ממשתתפות הסדנה, העובדת עם נוער קצה, הביעה דאגה שאם תעשה עבודה "טובה מדי", הנוער שרואה במרכז שנותר נטוש בלילה מקום למפגש – יפסיק להגיע. באמצעות גישה ממוקדת מקום, בניגוד לגישה פרויקטורית אשר שמה דגש על חידוש פיזי רחב היקף, אפשר היה להתייחס לרצונות האלה ולהציע פתרונות מינוריים יותר לטיפול באזורים הספציפיים שסובלים מהזנחה מבלי לאבד את האיכות של המקום: הוספת שילוט על מנת לעזור להתמצאות, יצירת שביל חדש מכניסה צדדית שיתפקד כשער גישה נוסף, הוספת לוחות מודעות ואומנות מקומית על מנת לשפר את החזות ואת הקשרים הקהילתיים ועוד. בטווח הארוך, עלתה הצעה לפתוח מרפסת אחורית לעסקים ולהפוך את החניון המוזנח והנטוש לאמפיתיאטרון קהילתי.

בקרוב יצא סרטון של הסדנה בקריית יובל.

 

14.5 - צעדים הבאים עבור פלייסמייקינג בישראל: איך מתגברים על מכשולים?

שבוע הפלייסמייקינג הגיע לסיומו עם הכנס המרכזי שנערך בתל אביב בחסות משרד הבינוי. הכנס סיכם את אירועי השבוע בתל אביב, לוד, עראבה וירושלים ופאנל של משתתפים שלקחו חלק בסדנאות במהלך השבוע עלה לבמה כדי לחשוב ביחד על החסמים שעומדים בפני הגישה בארץ ואיך אפשר לקדם אותה בערים ישראליות. "עכשיו כשסיימנו להראות לכם את כל הדברים הטובים שאפשר לעשות באמצעים זולים, זמינים ומידיים ובשיתוף עם הקהילה, בואו תספרו לנו על כל התירוצים שלכם לכך שפשוט אי אפשר ליישם את זה אצלכם", הקדימו צוות PPS. 

אחד הנושאים העיקריים שעלו היה הסטנדרטיזציה והרגולציה שמונעות מעיריות להציע שירותים ורהיטי רחוב ייחודיים ומקשות על עמותות לארגן אירועים חברתיים. איתן ופיליפ הציעו לרשויות לשים דגש על פיילוטים ואפילו ליצור "Bureaucracy free-zones" כדי לאפשר יכולת להתנסות וליצור תנאים מיוחדים למקומות נבחרים. "אם הפיילוט הולך טוב, אפשר לראות איך להכניס אותו לתוך המערכת, אבל קודם צריך לאפשר דרך להתנסות ואפילו להיכשל" אמר פיליפ. אחרים הציעו מנגנונים כמו הקצאת תקציבים קטנים לפרויקטים קהילתיים, או יצירת מסלול מיוחד לארגונים חברתיים שמבקשים לקבל אישורים.

הדיון הכללי ורב המשתתפים העלה גם באופן חד יותר את הספקות לגבי האפשרות של פלייסמייקינג במציאות הישראלית של קונפליקט: האם יצירת מרחבים משותפים לא עלולים להגביר מתיחות במקום בו שטחים ושליטה הם גורם מרכזי לבעיות? "אחד המנגנונים החשובים ביותר שגילינו עם הזמן הוא מה שאנחנו מכנים ה'מושל' של המקום, מישהו שלוקח מעין בעלות על המקום. זה יכול להיות מאבטח מהבניין ממול, מוכר נקניקיות או מישהי שנשכרת במיוחד לדאוג למקום. במקומות עם קונפליקט נראה לנו שאדם או קבוצה כזו יכולים להיות חיוניים לשמירה על האופי המשותף של המקום". בעיריית ירושלים ציינו שפלייסמייקינג יכול לסייע להתחיל להפוך מרחבים שכיום מפרידים בין קבוצות חברתיות שונות למקומות של מפגש.

>> לתמונות מהכנס (קישור לעמוד הפייסבוק של הקליניקה)

>> לתמונות מהסדנה ברמלה (קישור לעמוד הפייסבוק של הקליניקה)

>> לתמלול מתוך דבריהם של צוות PPS ושיחתם עם הקהל