סדנה מעשית עם ליז ריצ'רדסון: שימוש בידע מקומי במחקר ובתכנון

כיצד לשמוע תובנות, חששות ומחשבות אמיתיות מתושבים המושפעים מתכנית מוצעת? איך הופכים תושבים לנכס בתהליך התכנון? ומה ניתן ללמוד מאלכוהוליסטים בצפון אנגליה על פרוייקטים של פינוי בינוי בירושלים? ליז ריצ'רדסון (Richardson) מאוניברסיטת מנצ'סטר התארחה בסדנה של הקליניקה האורבנית על מנת לענות על שאלות אלה, יחד עם קבוצה קטנה של אנשי מקצוע המתמחים בשיתוף ציבור:  אנשי אקדמיה, מתכננים ויועצים וארגונים חברתיים.

אמנות, מלאכה ומדע: הקודקודים של משולש התכנון

 התכנון הקלאסי מבוסס על מודל אליטיסטי, לפיו תכנון הוא מקצוע רציונלי המופקד בידיהם של מומחים. מאז שנות השישים עלתה מגמה נגדית, הדוגלת בשיתוף הציבור בהליכי התכנון ובגיבוש מדיניות, אך בשנים האחרונות מתגברת הביקורת גם על גישה זו ומצביעה על היעדר ייצוג של קהלים רבים בתהליכי השיתוף לעומת הבמה שניתנת לקולותיהם של תושבים "חזקים". ביקורת נוספת המתמקדת בתוצאותיהם של תהליכי שיתוף מצביעה על חוסר מוכנות מצד נבחרי ציבור להיעזר בממצאי שיתוף הציבור, שהופכת את התהליך לעיתים לתוספת קוסמטית שלאחר מעשה.

ריצ'רדסון מציעה גישה אחרת לעבודה עם קהילה בקבלת החלטות, על בסיס ניסיון ארוך שנים עם קבוצות תושבים, חברי מועצת עיר, ופקידות בשרותי רווחה, דיור, והתחדשות עירונית. הנחת היסוד שלה היא כי אזרחים הם נכס ממשי לתהליכי קבלת החלטות לא רק מסיבות אידיאולוגיות מובנות אלא גם מכיוון שהם בעלי ידע חיוני ושונה מזה הנגיש למתכננים ואנשי מקצוע. לכן, היא מציעה שיטה בה התושבים מעורבים משלב ניסוח שאלות המחקר שעליהן מבקשים לענות, דרך עיצוב מערך המחקר, וכלה באיסוף המידע, ניתוחו והצגת ההמלצות הנובעות ממנו.

משולש התכנון המוצע מחבר יחדיו שלושה סוגי ידע נפרדים: האמנות (art), שהיא הידע המופק על ידי אנשי החזון, נבחרי הציבור, האדריכלים, המתכננים, מנהלי הפרויקט ועוד; המלאכה (craft), שהיא הידע המגיע מאנשי השטח בעלי הניסיון המעשי; והמדע (Science), תוצר עבודת המחקר שמופק מסטטיסטיקה, מודלים כמותיים ומערכות מיפוי. הזנחה של כל אחד מסוגי הידע מביאה להפרת האיזון בתהליך קבלת ההחלטות וליצור בעיות או מתח בין הדרגים השונים. מצבים כאלה שכיחים במקרה הישראלי בו הפן ה"מדעי" תופס את המושכות כמו במקרים של פינוי בינוי, בהם במקום חזון מובילים את הפרויקט קריטריונים למספר יחידות הדיור.

השיטה: עיצוב משותף של מחקר קהילתי

 ריצ'רדסון הדגימה את דרכי העבודה שלה על מחקר שנערך בעיר סטוקפורט (Stockport), אנגליה, בנושא עמדות כלפי צריכת אלכוהול. היא הוזמנה על מנת לבצע סקר מסורתי בקרב התושבים כדי לבחון את מוכנותם להיעזר בשירותים קיימים בעיר, כאשר הנחת היסוד שהוגדרה הייתה היעדר מודעות של התושבים להשפעות השליליות של צריכת אלכוהול ולהיצע שירותי התמיכה הקיימים. במקום זאת, ריצ'רדסון ביקשה לאזן את משולש התכנון, ולערוך מחקר בשיתוף עם תושבים ונותני שירותים – אנשי ה"מלאכה". לשם כך, היא גייסה מתנדבים מקומיים לתפקיד חדש של "חוקרים קהילתיים" והעבירה להם סדנת הכשרה בשיטות מחקר איכותניות. על אף שחלק מהחוקרים המתנדבים לא ידעו קראו וכתוב בשפה האנגלית, הצוות יצא לאיסוף וניתוח נתונים מן השטח. התוצאות היו דרמטיות: בעלות של 22% מעלותו של מחקר סטנדרטי, הם הצליחו לבצע סקרים וראיונות רבים, לקבל מידע פנימי ורגיש ולהגיע לממצאים שונים מהצפוי.

אחת המסקנות שעלו מהמחקר הפריכה את הנחת המוצא של מזמיני הסקר, כי יש לחנך את הציבור בנוגע להשפעות השליליות של צריכת אלכוהול. במקום זאת, מהסקר עלה כי קבוצות הסיכון מודעות לנזקים. לכן, יש למקד את עבודת המניעה בחידוד ההבחנות בין שתיה בטוחה ומזיקה. עוד התגלה כי צריכת האלכוהול בעיר מתחילה בגיל צעיר מאוד, במסגרת המשפחתית, ולכן הוחלט למקד את ההסברה בהורים שרוכשים משקאות לילדיהם. הממצאים הוצגו על ידי החוקרים הקהילתיים המתנדבים, אשר נבחרו לייצג את עצמם ואת הקהילה באור חדש.

 ארגז כלים לשיתוף ציבור חדש

 העיקרון הבסיסי מאחורי הגישה של ריצ'רדסון הוא התאמת המתודולוגיה להקשר הפרטני. במקרה הנוכחי, עמדו בשאלה יכולותיהם של המתנדבים, הקשיים בגישה לקבוצות הסיכון בעיר ועוד. לכן, חלק מהכלים שנבחרו למחקר היו משחקיים באופיים, כאלה שמאפשרים שיחה ואיסוף מידע ללא המשקעים שיוצרת שפה מקצועית. מתודות נוספות יכולות לכלול:

 גלויות סוד: שיטה שאומצה מפרויקט PostSecret, עבור אזורים שנטו לא לשתף פעולה עם מחקרים בקהילה. באותם אזורים הוצבה תיבה נעולה ולידה גלויות המזמינות את התושבים לתרום סוד אנונימי הקשור לצריכת אלכוהול. בפרויקט התקבלו 58 גלויות עם וידויים ומסרים חזקים שסיפקו למקבלי ההחלטות דרך גישה למצוקות והחששות של התושבים. למשל, באחת הגלויות נכתב:

  "סוד. הייתי מגדיר אותו כבגידה וכהשפלה בילדות. כבן יחיד להורה אלכוהוליסט/ית וחד הורי/ת אני מרגיש שנפגעתי כמה וכמה פעמים על ידי מערכת החינוך... הענישו אותי על נוכחות נמוכה בבית הספר... קראו לי שקרן והאשימו אותי במצבי למרות שחשפתי את המצב בבית בפני המורה שלי."

 קיר הלבנים: אחד ממספר כלים שנועדו לרענן עמדות וגישות כלפי פרויקט, כאשר מרגישים שהוא תקוע. קיר הלבנים מסייע לזהות מהן "אבני הבניין" של סוגיה כלשהי בעיני אנשים שונים. כדי להדגים את הרעיון המשתתפים ערכו דוגמה על העבודה במסגרת פרויקטים של פינוי בינוי בירושלים. כל קבוצה התבקשה לכתוב על לבנים מנייר מאפיינים חיוביים ושליליים של פינוי-בינוי. לאחר מכן המשתתפים הדביקו את הלבנים על הקיר המצויר. לבנים חזקות (לשימור) הודבקו למטה בבסיס הקיר, ולבנים חלשות (לשיפור) הודבקו למעלה.

בשלב הזה ניתן היה לזהות אילו מאפיינים נמצאים בקונפליקט מכיוון שהם מוקמו בכמה מקומות. לאחר שהפערים הומחשו, המשתתפים הציגו את המאפיינים מנקודת מבטם ותוך כדי הדיון העבירו את אבני הבניין ממקום למקום, הוסיפו אבני בניין חדשות והבנו את הדיון מחדש. זוהי דרך מהירה ופשוטה להציף עמדות ללא ויכוח.

ציר הזמן  הוא כלי נוסף לזיהוי הבדלים בנקודות מבט בין משתתפים שונים באותו תהליך, הפעם סביב זיהוי השלבים הקריטיים בתהליך בעיני המשתתפים. כל משתתפת מציירת גרף של עליות ומורדות בתהליך שעברה מתחילת העבודה, כאשר אין חובה להגדיר מהי נקודת ההתחלה ומהי נקודת הסיום. עם זאת, חשוב שהציר יכלול נקודות משמעותיות בתהליך (שיאים, נקודות מפנה). לאחר מכן, כל משתתפת מספרת במילותיה על התהליך שעברה בהתבסס על נקודות אלה. כמו במקרה של אבני הבניין, גם כאן הניסיון הוא לראות במה המשתתפים שונים ובמה הם דומים בהבנת התהליך.

אנחנו מודים לליז ריצ'רדסון, לצוות הגן הבוטני, לדפנה אורן ולאלקה גוטפריד על ארגון והובלת הסדנה.

הטקסט מעובד ממסמך של משתתף הסדנה ינון גבע, 9.9.2013.